מחשבות על שליטה

אני מתגעגעת
למבט של זה שהכניע אותי
וגרם לי לרדת על 4 בלי מילים.
לזה שהכאיב וליטף, קשר ושיחרר.
דיבר בגסות, השפיל, התייחס כמו כלבה.
ואז ליטף אותי לאט וברכות,
דיבר איתי לעומק, בכנות,
החזיק לי את הלב באהבה וזהירות.

אני מתגעגעת
לזה שנתן לי לסגוד לגופו
ולהיות בין רגליו.
להירכיה הברורה למרות,
שאבריו היו פרושים, חשופים, ארוכים
ויפים לנגד עיני.
אני מתגעגעת לרכושנות שהטריפה
כשנגעו בשלו, ולקנאה כשלא קיבלתי את שלי.
לעיניים ולמבט החודר
שמביט עמוק לתוך עיניי.
שמשחק לי עם המח.
רגע לפני הסטירה או הנשיקה.

אני מתגעגעת
לסיפורים לתשוקה, לאפטר שאחרי והשיח שלפני.
לזה שרקיד לי את הלב, דקה אחרי דקה.
לזיפים שלהם שדקרו, לפני שלטיפו.
לדגדוגים ולחקירות.
לשירות ולקולר השייכות.
לריתוק ולסקרנות
לאלו שלא הצלחתי לרוות מהם די
ואף פעם לא ידעתי
כמה אקבל ומתי

מתגעגעת לאופל ולעיניים הצוחקות.
לבילוים, להצגות, לטיולים ולשיגעונות.
מתגעגעת לגוף המסומן והכואב
למילים שכישפו ופצעו.
מתגעגעת להיות עטופה, מוגנת, מחובקת
מתגעגעת לרגע קטן של להיות נאהבת.
לשים ראש על חזה רחב,
להרגיש את הנשימות בקצב מהיר, נרגעות לאט.
לגוף שקט וגדול ולידים רודפות
ובטוחות שמחזיקות את הכל.

אני מתגעגעת לאלה שהיו ולאלה שיהיו.
למי שכבר פגשתי וגם למי שלא.
ולמי שיום אחד יקשור את גורלי ובגורלו.
מתגעגעת למשחק ולדייטים הראשונים.
קוראת להם לבוא אלי אחד אחד
מקרינה את האושר, הכאב והחופשי
מביטה בעיניים מחכה לשפתיים
משחררת את מה שקפא
החיבוק, הריקוד, המגע התנועה.
ומייחלת שיגמר הלבד.