לפני 9 שנים. 6 בדצמבר 2014 בשעה 6:16
את כך מלמעלה,
ואני כך מלמטה.
את שואלת ואני עונה.
את דורשת ואני מציית.
את כך בשליטה מלאה,
ואני כך בחוסר אונים.
את המובילה ואני מובל.
את קובעת את הקצב ואני רוקד לצלילי החליל.
זהו מצב של אי שיווין.
מצב של ערעור הקרקע עליה אני עומד.
לכאורה את דוחפת אותי לאי יציבות,
ולמעשה בידיך החזקות אני מרגיש מוקף באי של יציבות.