הקשר מעמיק, הזמן וההרגל מפעילים את כוחם ובולעים כל דבר שבנו.
לאט לאט אני הולך ומאבד את עצמי.
מרגיש את הצורך לגרום לך לאושר ולענג אותך.
הצורך הזה הולך ותופש בי נפח הולך וגדל.
אם בהתחלה כל מייל ממך ריגש אותי
וכל שיחה הזניקה את רוחי לשמים.
הרי שעכשיו כל מסרון בן שלוש מילים ותנועת אצבע שלך פועלים בתוכי בעוצמה כפולה.
אם בהמשך למדתי לענג אותך, להצחיק אותך, לשוחח בשפה שנעימה לך,
וכל חיוך שלך הציף אותי באושר.
האי שעכשיו אני מפעיל את ראשי וגופי בשביל לענג עליך ולעשות לך טוב בחיים.
אם חשבתי שהיו לי גבולות שהצבתי מולך,
היום כשאני רואה אותך, אני מסונוור בלב ועוצם עיניים.
ואת? את עושה מה שאת רוצה בי, מתקוף מי שאת.
ואני? סומך עליך בעיניים עצומות תרתי משמע.
אם פעם שאלתי:
לאן את מובילה אותנו?
מה את תפיקי ממני?
איך אראה לאחר שאעלם בך?
הרי היום אני שואל את עצמי שאלה אחת.
מה אני יכול לעשות בשביל שאת תובילי אותי לעולם?