אשר אין מפלט ממנה

יום כזה בו אני רוצה לקחת.
מקווה בשבילך שתרצה לתת.

יום כזה של רעב מתגבר,
כל מה שאני מקבלת לא משביע.
אם זה ימשיך ככה,
מישהו עוד יבכה פה.

כשאני חוזרת הבייתה והחתולה רצה ישר אל כפות רגליי,
מלקקת, מתפלשת, מגרגרת,
אני לא יכולה שלא לחייך ולדמיין גברים חזקים ונרגשים.

כשתבוא אלי תחלוץ נעליים ותוריד גרביים.
על כפות רגליך אטפטף שעווה רותחת.

כשתחזור אל העובדים והפגישות שלך, עטוף בשעווה,
לא תשכח את מקומך.

רעב מנומנם כזה של בוקר,
מחכה שתציע איך להשביע אותי.

"אז מה אני יכול לעשות בשביל לגרום לך לחייך?"

"הצלחת להכאיב לי גם בלי להתקרב אלי."

"אני מבטיח לך, גבירתי, שרק את תכווי אותי (: "

"... ואהבתי לתת לך את זה, הייתי צריך למצוץ יותר"

"זה היה לגמרי אני, מחוץ לאיזור הנוחות שלי"

והטוב מכולם

"אשתי, גם היום אני אוהב אותך"

כל עיגול קטן, כוויה מהגחלת,
יציין יום שלא ניפגשנו.
כשתצא ממני הירך שלך תזכיר לך שאני שונאת את המרחק.

וכל פעם שארצה ולא תוכל,
נמצא מחליף.
אתה תיידע אותו מראש ברצונותיי.
וכשאסיים - תודה לו בשמי.

על הרצפה ומרייר, ככה אני רוצה עכשיו.
אם תכאב או לא זה ממש לא משנה.
רק תרייר ותסתכל עליו עושה לי נעים.

"נו כפי שזה אמור להיות
אני שוטח בפנייך את החשק והרצון הרגעי שלי
ומשם והלאה הכל נתון לשיקולך רגשותייך והחלטך"