אשר אין מפלט ממנה

רעב.
כזה שרק הולך וגובר.
ובתקווה שכשאשבע, ארעב שוב מיד.

כשהוא מתפתל לאורך הרגליים שלי, הגרובות בגרביונים, אני מזהה שחסר לו משהו.
כשאני שואלת, הוא עונה: "אני מנסה להגיע אל העור שלך".

"כמה את מסוגלת לשמוע את הנשלט שלך כואב, צועק, לפני שאת מפסיקה ומרחמת?"
ואני מחייכת, כי גם אם ארחם זה לא אומר שאפסיק.

רעב כזה של קצת ניכור.
של "תעשה" ו"אל תזוז" ו"לבלוע יפה".

כדי שאחר כך אוכל לראות את המבט שלך מבקש חיבה.
ולתת.

ברשימה שתקבל יהיו שמות של אלה שמסקרנים אותי,
לאחר הפגישות איתם, שאתה תקבע לי, אני אומר לך שנהניתי.
אתה תודה לי על כך שזכית לענג אותי ותבקש בנימוס לענג גם אותם.

כשאקח אותך לנקודה בה לא תוכל יותר ותבקש: "די", אפסיק ואבקש ממך להסתכל לי בעיניים.
כשתראה את המבט שלי תשפיל את שלך ותבקש ממני: "קחי עוד מהכאב שלי בשבילך, בבקשה".

כשאני רעבה ולא יכולה אני הופכת חסרת סבלנות,
כשאני הופכת חסרת סבלנות אני מתחילה לפעפע,
כשאני מפעפעת אתה צריך לרדת על הברכיים ולבקש ממני לקחת כרצוני.

כשהפורקן שלי נובע מחוסר הפורקן שלך,
הוא מתעצם.

"אני שונא כאב, אבל אני יותר אוהב אותך מאשר שונא כאב"

כשאני מתחילה לקחת, אני תמיד רוצה יותר.
זה זורם בתוכי לאט לאט ומתגבר בקצב קבוע.
כדאי שתהיה שם כשזה יתחיל לפעפע.