מלכתי, בעלתי, בועלתי, מחזיקת המפתח או איך שהיא תחליט שאקרא לה, נתנה לי משימה לכתוב כאן על אחד הבגדים שלה.
וזו משימה קשה כי יש לא מעט בגדים שלה שמעוררים זכרונות ותמונות בראשו של פטישיסט שכמוני.
ומצד שני שנים של וויד בילבלו את החיווטים בין חלק מהנוירונים והזכרון שלי לא איי איי איי.
חשבתי לכתוב על מגפי העור שקנתה לעצמה בתמימות באחד החורפים הראשונים שלנו יחד (ואנחנו יחד כמעט 20 שנה).
איך אז הבינה כמה זה מדליק אותי. המגפיים שהוציאו אותי לחלוטין מהארון הסאבי והפטישיסטי מולה ופתחו צוהר לזוגיות מתובלת ביחסי שליטה שלה עליי, שמשנה לשנה הפכו מתיבול למנה העיקרית.
אבל יותר מהכל שמלת העור הראשונה שלה, שנקנתה בNOX אי אז כשהייתה להם חנות בפרישמן.
שמסתירה מקדימה הכל ועוטפת את הצוואר ומשאירה גב חשוף ונהדר.
שהייתה קצרה למטה וכמעט נפגשה עם המגפיים. הפעם כבר מגפי עור שחורות עם עקב סטילטו שעולות מעל הברך.
שלובשת אותם בת זוג מדהימה ומלכה נהדרת שהתמזל מזלי לחיות לצידה ושהיא מסכימה לחיות לצידי.
כשטסתי לבד לטיול הגדול שהיה אמור להמשך שמונה חודשים, היא שלחה לי בחודש השלישי תמונה שלה בשמלת העור הזו בתאורה מרגשת.
בחודש הרביעי כבר חזרתי אליה לזרעותיה כי הבנתי שאני לא יכול בלעדיה.
השמלה עוד איתנו, בכל זאת עור, ושרדה מעברי דירות ותנאים לא אופטימליים, כשאינספור פריטים, שרכשנו בחרמנותנו בחנויות בערי אירופה הקינקיות, התבלו, נקרעו, או סתם נהיו ג'יף.
כשאני מדמיין את המלכה שלי בראש אני רואה אותה מגובה הרצפה כשהיא עם מגפיים גבוהים, השמלה הזו, שוט רכיבה ביד, וחיוך מלא זימה.
