הלילה היא הרשתה לי לישון לידה במיטה.
היא כל כך טובה אליי.
הבהירה שלא יקרה הלילה כלום (ואין לי תלונות. לילה לפני היא שמה לי באוזניות סרטוני היפנוזה של שליטה נשית ודחפה לי משחקים שונים מאחורה בזמן ששכבתי מהופנט על המיטה. וגם אם לא היה דבר לילה לפני אני לא צריך להתלונן. באופן כללי).
אמרה לי להסתובב.
אז, כשאני עם הגב אליה ערום מלבד כלובון שסוגר על הזין שעליי ששייך לה, היא מתקרבת בלי לגעת וגונחת באוזן שלי כאילו היא מקבלת עכשיו את כל מה שלא יכלה לקבל ממני כשהייתי משוחרר. ואין לה עניין לקבל את זה ממני עכשיו כשאני נעול.
והגניחה נכנסת מהאוזן למוח ולכל חלקי הגוף. היא מתפשטת בדם.
היא מגיעה לכל חלק בעור החשוף שלי. עוברת דרך בית החזה לבטן ועד לחלציים. שם, בולבול מטופש, מגיב בניסיון להתרחב.
אבל אי אפשר. יש כלוב. ולנסות להתרחב בתוך הכלוב יכול לכאוב מאוד.
והיא גונחת שוב. והוא שוב מנסה.
וזה כואב. אני מתכווץ מהכאב ופולט יבבה קטנה שנענת בגניחה יותר חזקה שלה באוזן שלי.
ושוב. ושוב.
וזה כואב יותר ויותר.
ומהגניחות, שאני מנחש שמטרתן רק להכאיב לי, עם כל יבבה שאני פולט וכל התכווצות של הגוף, הן הופכת יותר ויותר אינטנסיביות. כאילו ככל שיותר כאב לי יותר טוב לה.
וכל כלי הדם מנסים להתרחב והפלסטיק השחור חוסם אותם. ואז היא עוצרת. אומרת לילה טוב. ומזהירה שאם אפריע לה לישון אני חוזר לרצפה הלילה.
לילה טוב מלכה שלי.
אני כל כך אוהב אותך.