חושפת
תמיד חשבתי שבלוג הוא חושפני מדי, רק שכאן אני יכולה לחשוף באמת מה שבא לי-לטוב ולרע...מקווה שתהנו :)בדרך כלל, מי שמכיר את הבלוג שלי יודע, אני כותבת על מצבים שבאמת קרו לי, אבל הפעם דמיוני הציף אותי בלילה...מקווה שתהנו
השעה 9:00, היא עדיין ישנה על המיטה שלו, הוא יושב וחושב על מה שעבר עליו בלילה.
כבר 3 שנים הם בקטע חוזר של און אנד אוף, סקס מזדמן בין זוגיות לזוגיות, מכירים עוד מהתיכון כידידים...הוא יודע עליה כמעט הכל ואותו הדבר להפך.
תמיד היו קינקים וזורמים עם גחמותיהם של הצד השני אז אמש הרגיש כאילו הפילו חומה אחרי שנים של קילופים
הוא יושב וחושב על הלילה שעבר בזמן שהוא מסתכל עליה ישנה
בתחילת הערב אמרה לו: "שעה עושים מה שאני רוצה, ואחרי זה שעה מה שאתה רוצה. הכל כולל ה-כ-ל!"
הוא זרם איתה, בכל זאת הם שוכבים 3 שנים...'כמה היא כבר יכולה להפתיע' חשב לעצמו
ואז...אז היא פתחה את התיק...הוא לא ידע מאיפה זה הגיע..מזוודה מאובזרת עם ציוד בדסמי והוא אפילו לא ידע מה אומר BDSM.
היא ישר תפסה לו את הידיים מעל ראשו שלא יוכל לזוז, נישקה אותו ואמרה "אל תדאג, זה לא יכאב יותר מדי" עם החיוך המתנשא והשובב שלה..
המשך יבוא
מודה, תמיד אהבתי אנשים חזקים.
קריירה, אופי קשוח כלפי חוץ, אדם חזק בחייו הפומביים אבל חלש מולי
נראה לי שכיום פוטין עומד בראש רשימת הפנטזיות.
אני רוצה לראות שולטת אחת שלא חושבת שמחרמן לראות את פוטין על ארבע עם קולר ורצועה, מלקק את סוליות נעליה/מוצץ את הסטרפאון שעליה/מקבל ממנה הצלפות ותוך כדי אומר תודה.
אם יש פה אחת כזאת, צאי מהאתר ואל תכנסי לפה שוב, המקום הזה לא בשבילך ;)
** בסופו של יום כל אחת והטעם שלה אז לא לקחת ללב**
מאמינה שרובכם מכירים את הסדרה "how I met your mother"
אחת מבין הסדרות שהיו לי ולאקסית שלי (היו גם שני גברים וחצי, משחקי הכס ומחשבות פליליות, תלוי בווייב שלנו)
היינו זוג כלכך נורמטיבי..אוהבות, ציניות, חברות של החברים משני הצדדים אפילו!..ולמען האמת במקרה שלנו החברים ידעו.
חברים שלי יודעים שאני שולטת, חברים שלה גילו ממנה כשהיא התייעצה איתם אם להכנס לזה מלכתחילה (בתור ונילית דומיננטית זה לא קל אני מניחה) והחליטה להכנס לזה הכי חזק שיכלה ולפעמים קצת יותר.
אז לפעמים קצת על ארבע, מלקקים רגליים לוחשים דברים שאני רוצה לשמוע באוזן בזמן הסקס..חצי שנה חשבתי שהיא רחוקה מזה וזורמת רק בשבילי..עד יום ההולדת שלי.
קיבלתי בין כל המתנות והפתעות הפתעה מאוד מרגשת, קולר ורצועה.
מעולם לא אמרתי על זה מילה מלבד הערות ציניות שתמיד היו לי, אבל בחיים לא חשבתי שהיא תקנה קולר לעצמה..באותו הרגע הרגשתי שאני מתאהבת בה מחדש..כבר מרגיש צעד גדול מדי בשביל מישהי שסתם זורמת, לא שאני חושבת שהיא נשלטת כי היא ממש לא, אפילו אולי שולטת, אבל בשבילי, כשהיא איתי, היא הייתה שלי.
אז כן, עם ונילי/ת הכל יותר מרגש אותי. זה לא כמו פה, שכל אחד רוצה לשים קולר לרדת על ארבע ולנשק את רגליי. שם, בעולם האמיתי, אם עושים את זה בשבילי ורק בשבילי כי זאת אני, זה מרגש ומחרמן אותי פי פצנתלפים יותר מפה! Sue me!
עקב פרסום של מיתוסית בבלוג (אם הייתי יודעת איך הייתי שמה פה קישור) הצעתי לשתף סיפור או שניים על מערכות יחסים זוגיות משולבות בתיבול בדסמי משובח ;)
הייתי בכמה מהסוג, אחת הסיבות שאני מעדיפה ונילים זה שהם מבינים שלכל אחד יש צורך אחר ובזוגיות זה הכל תן וקח, כל אחד נותן מעצמו כדי שהזוגיות תצליח ויש גם כמוני, כאלה עם כמה שלדים בארון...
אז כן, אני שולטת, אני נמשכת לעולם הזה ומי שרוצה להיות איתי צריך/ה להבין שכמו שאותו מחרמן משהו אחד אותי מחרמן משהו אחר..
היופי לדעתי בזוגיות זה תקשורת ואין מה לעשות גם בזוגיות ונילית יש דומיננטי יותר במערכת יחסים, ואני כזאת, חייבת שליטה מכל הסוגים בידיים שלי (מטפורית וליטרלי)
נכון, יש כאלה שמתחברים יותר ויש כאלה שפחות, אבל אם אוהבים עושים הכל שהצד השני יהיה מאושר, לא כך? אם זה מה שעושה אותי מאושרת למה לא לבוא לקראתי? אז בינתיים ברזומה המפואר שלי יש ונילי, ונילית על גבול השולטת, ונשלט שנכנס לזה בידיעה ועם שלושתם הייתה לי זוגיות בדסמית לתקופה ארוכה...
מכירים חברים, מכירים משפחות, צוחקים רואים סרטים מתחת לפוך, יוצאים לדייטים ואפילו טסים לחו"ל וחוגגים תקופות, אבל מה שבבית לבד נשאר בבית לבד...אלא אם לפעמים בא לי פומביות בקטנה ;)
בגלל שכמה אנשים העירו לי על ה"שגיאה" הזאת מהפוסט הקודם אסביר את עצמי,
אוסטרלית בלי "שגיעוט חטיו" וצורת התבטאות די רהוטה שאומרת דברים לפי היגיון, לא לפי מה שהוחלט.
הביטוי הזה משמש אותי שנים: עוש ניסויים רק על דברים שאני תוהה בהם. טעייה? אני אף פעם לא טועה ;)
המשך יום מקסים לכולם
אספר לכם משהו עליי, היה לי חבר כל התיכון, עד רגע הגיוס, שאיתו ביחד גיליתי לראשונה את הפוט פטיש..
כשהיינו יושבים אפילו סתם עם חברים, גם נערה מרגישה איך מסתכלים עליה, אז בזוגיות פי כמה וכמה...אבל אצלו, איתו, הכפות רגליים קיבלו מבטים כמעט כמו התחת היפה שלי (;
שנינו לא אמרנו כלום, אבל אצלי יש ניסוי ותהייה כדי לגלות מה קורה מתחת לפני השטח, אז לפני שניסיתי משהו בנושא חשבתי שצריך לבחון את השטח הזה לעומק (עדיין לא ליטרלי, להרגיע לחצים במכנסיים) אז מדי פעם נגיעה בטעות פה...פדיקור חגיגי שם...כתבתי בגוגל היקר משיכה לכפות רגליים וגיליתי עולם מופלא..ממש פה! לא נרשמתי, רק קראתי בלוגים..ואז הגיעו הסרטונים (תודה לאלוהים שהביאה לנו את הפורנו) פתאום הבנתי שיש שם לפנטזיות שלי..יש עוד אנשים כאלה בעולם.. והכי חשוב, יש מצב שהחבר שלי אחד מהם(!!!!)
הלכתי עם חברה לקנות עקבים חגיגיים ושמהל קיצית יפה ואמרתי לעצמי 'השנה שלנו יהיה ערב בלתי נשכח'.
היה לו בית ריק, ההורים בעבודה בחו"ל, אחותו ישנה אצל חברה, אחיו בצבא, הבית יהיה רק של שנינו
הוא היה כלכך מופתע ונבוך..הוא בחיים לא חשב שאגלה לבד, מצד שני מסאז בכל הגוף שעתיים ומתוכם שעה שלמה לרגליים.. גם ילדה בת 16 לא כזאת תמימה
אני עדיין בלנז'ריי בצבע האהוב עליו (מזל שאז בנים בחרו צבע אהוב לפי קבוצת כדורגל), מסתובבת לכיוונו בזמן המסאז ואומרת משהו על 'מסאז עם הלשון'. אני לא יכולה לתאר לכם את המבט שלו כשאני אומרת לו את זה בזמן שהוא עושה לי מסאז בכפות רגליים...אמרתי לו לעלות אליי לנשק אותי חחח המבט הפך למבואס כלכך מבלי שישים לב...הוא בא לנשק אותי והמשפט הראשון שיצא לי מהפה (והבלתי נשכח שמשמש אותי גם עד היום)" כדי להגיע לפסגה מתחילים מלמטה" השאלה המתבקשת לונילי לכאורה הייתה "כמה למטה" אבל הוא בחר לצאת מהחדר..כמו ילד קטן שנתפס ועוצם עיניים בתקווה שאם הוא לא רואה אף אחד אז לא רואים אותו..דיברנו נפתחנו צחקנו על זה קצת ואמרנו שנשים את זה בצד עד שיהיה מוכן..
התחלנו לראות סרט מצחיק לשנות אווירה עם בקבוק יין של ההורים.
קצת שיכורים, צוחקים מהסרט בתול בן 40 עד הסצנה המוכרת מבחינתי שהבחורה מוצצת לו את הבוהן (מי שלא ראה, הסרט הזה פחות מצחיק אותי עכשיו) ופשוט הנחתי לו את הבוהן בעדינות על השפתיים ואמרתי לו עכשיו תורך למצוץ. הילדה שיכורה, אסור לשפוט :)
הערב הסתיים אחרת ממה שחשבתי ואת שאר הדברים אשמור ביני לבינו (איפה שלא תהיה)
יש ממנו עוד מלא סיפורים..טוב 4 וחצי שנים לא בא ברגל במיוחד כשכל פעם מגוונים מחדש
אז זהו, זאת הפעם הראשונה שהעברתי סשן אומנם את הפרטים העסיסיים לא כתבתי אבל הראש המעוות שלכם גם ככה יתאכזב, בכל זאת סשן ראשון לשני הצדדים, אבל בואו נגיד שעד היום יש לו בעיות ברכיים ;)
היי מתוקים,
רובכם אולי עדיין זוכרים אותי. לא הייתי הכי פעילה פה מאז שנכנסתי לזוגיות ונילית עם אישה...
אז זהו, הזוגיות נגמרה, החיים ממשיכים וחוזרים לשגרה הלא כלכך שגרתית שלי
יש עוד עשרות סיפורים עליי (אם לא מאות) שעוד אשתף בהמשך אבל כדי לבנות צפייה (תופים תופים תופים) הסיפור הבא שלי יהיה על החוויה הבדס"מית הראשונה שלי, או יותר נכון החוויה הראשונה במודע
תהיו מוכנים כי זה הולך להיות legen- wait for it.....
כשהייתי קטנה תמיד היו באים אליי לשחק אחרי הבית ספר..כנראה שזה בגלל שאצלי היו כל הצעצועים השווים, אבל לפני עידן הבראץ היו הברביות..היו לי את כולם, בנים ובנות, בתים ומכוניות, כל התלבושות ואפילו ספא!
היה כיף כשתמיד באים אליי..הרגשתי מארחת למופת ותמיד היה לכולם עם מה לשחק.
הייתה לי קבוצת חברות, כמו כל ילדה, אבל הייתה חברה אחת הכי טובה, זאת שאמא שלה הייתה החברה הכי טובה של אמא שלי אז היא הייתה אצלי מלא
היינו יכולות לשחק שעות בחדר בלי שאפילו ידפקו בדלת. לאמא שלי יש תאוריה שאומרת ש׳ילד רעב יוצא מהחדר אז אין מה לדאוג׳ (גדלה במושב נו מה יש לעשות) אז אף פעם לא פרצו לי לחדר בלי לדפוק (לפחות עד שבנים התחילו להופיע בבית).
משחקי הברביות הסתכמו במשחקים הרגילים, ולי ולחברה שלי נהיה משעמם כל פעם אותו הדבר..החלטנו להפוך את המשחק בבובות למשחק מציאותי יותר, אנחנו מגלמות את הברביות במשחק, ופה התחלתי לאט לאט לתת לדמיון להשתלט עליי.
בהתחלה המשחק היה רגיל, ממש כמו עם הבובות..היא מסרקת אותי, אני מסרקת אותה, היא מאפרת אותי וכך גם אני, אני מלבישה אותה והיא אותי, ואז...אז מתחילים לשחק.
במקום לסדר את בית הבובות, היא מסדרת לי את החדר. במקום הספא בובות, היא עושה לי מסאז׳ ברגליים (תמיד אהבתי גם בתור ילדה שרואה את אמא הולכת כל הזמן למסאז׳ים-כן אבא הפך אותה לתל אביבית טיפוסית). במקום לנהוג במכונית, היא מרכיבה אותי על הגב. ככה שיחקנו למשך כמה שבועות אבל משום מה החלטתי להגביר את הקצב. ממשיכים עם הכל אבל מוסיפים דברים..מנקה לי את הנעליים, אחרי שהיא מרכיבה אותי על גבה הייתי מנשקת לה את המצח, הפסקנו לאפר ולסרק אותה..מהיום אני השחקנית הראשית במשחק הזה.
היא ביקשה לשמור את המשחק בסוד, אני לא הבנתי למה..הרי זה רק משחק.
כמה שבועות שזה המשחק שלנו, מחכות ששאר הילדים ילכו הביתה כדי שנוכל לשחק לבד, עד שיום אחד רבנו.
רבנו ולא דיברנו תקופה..כמעט שנה. אני אפילו לא זוכרת על מה, אני רק זוכרת שהיא הייתה חסרה לי. כמובן שהשלמנו...אבל מעולם לא חזרנו לשחק בזה שוב.
*הפעם הבאה הייתה כבר יותר מאוחר, בגיל ההתבגרות, עד שגיליתי מה זה בדסמ חשבתי באמת ובתמים שזה לא מוזר או שונה, אלא סתם משחקי ילדים וכל אחד והשטויות שלו. מסתבר שזה אומר עליי משהו (לפחות לפי הפסיכולוג שלי)*