לפני 9 שנים. 4 במאי 2015 בשעה 5:17
אחרי יומיים של כאב עצום בחרתי,
לא בעסק.
אחרי מחשבות רבות החלטתי,
לא בעסק.
אני לא יכולה להחליט בשביל אחרים,
אבל בשביל עצמי, בלית ברירה כיום אני מחליטה.
זה ההחלטה הכי קשה בעולם במיוחד כי לא רציתי בה.
זה שובר אותי לחלקים, לבחור כשאין לי באמת אופציה.
להגיד שאני רוצה אחרת? כן, אני רוצה.
אבל אין לי באמת ברירה.
זה שאני עוד פה, זה רק תקווה.
תקווה למחר טוב יותר, למחר שבו אבין קצת יותר.
מחר שבו אני נותנת לזמן אולי לרפא את הפצעים.
אני פה ומרגיש לי כאילו רק חלק ממני נשאר,
החלק הציני והכאוב של הילדה שהאמינה ונשברה.
כל חלקה טובה שבי הפכה לשממה,
חסרת אור וקיום,
שממה שאין ממנה מוצא,
אין נכנס ואין יוצא.
רע לי בשקט הזה,
רע לי בריחוק הזה,
אני רוצה את החיבוק המוכר,
הכאב המתוק.
נגמר.
