בזמן האחרון אני מרגישה צורך להתנתק.
להתנתק מהאתר, להתנתק מהחברים, להתנתק מהכל.
זה לא שעוברת עלי תקופה קשה וזה לא שרע לי, חלילה.
בדיוק ההפך למעשה.
אני מרגישה בעננים, עם הבן זוג הכי תומך וקשוב שיש בעולם.
אדון יקר שלי, מאסטר מדהים שלי,
אתה היית אתה כרגע ואתה גם תהיה הדבר הכי טוב שיש לי בעולם.
אתה ממלא את כל הצרכים שלי ומספק אותי ברמות מפגרות.
אני מעריצה את הכוחות הנפשיים שלך,
את יכולת הנתינה המטורפת שבך.
זה לא מובן מאליו שאתה נותן לי את החופש לפרוש כנפיים ולהתבסס גם לבד.
אני כל כך מעריצה את היכולת שלך לנתק את הצורך שלך לרגע כאילו הוא כפתור אדום שניתן לכבות ולהדליק לפי רצון.
תודה.
תודה שאתה נותן לי את כולך,
תודה שאתה נותן לי את האופציה לפתח את הצד השולט שבי ולא מנסה לרסן אותי תחת הקולר שלך.
תודה שאתה נותן לי את החופש להתנסות.
אני מכירה הרבה זוגות שמתנסים ועושים דברים ביחד או בנפרד,
אבל גבר כמוך שנותן את האופציה להכל מהכל, בלי דרישות ובלי תנאים מקדימים?
קשה לי להאמין שיש.
קשה לי לכתוב שחור על גבי לבן מה שאני עומדת לכתוב אבל אני מרגישה צורך חזק ועמוק בתוכי להנציח זאת.
אהוב שלי, אני אוהבת אותך, מאוהבת בך, מעריצה מס' 1 שלך,
אתה הדבר הכי חשוב ויקר לי, אתה הדבר הראשון שאני חושבת עליו בבוקר והדבר האחרון שאני הולכת לישון איתו בלילה.
כל יום מחדש אני מגלה כמה האהבה שלי אלייך פורחת וגודלת.
אדון שלי, מלך שלי, אהבת חיי,
אל תשתנה לעולם.
שלך תמיד,
אני
