בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

הָיִיתִי מְשַׂחֶקֶת בַּפַּחַד
כְּמוֹ עִם יֶלֶד
מְנִיפָה אוֹתוֹ מוּלִי
מִסְתַּכֶּלֶת בְּפָנָיו
וְקוֹרֵאת לוֹ
פַּחַד פַּחַד בּוֹא,
הָיִיתִי קוֹרֵאת
אֶת הַדְּבָרִים
הֲכִי מַפְחִידִים,
הָיִיתִי מִתְמַכֶּרֶת לַתְּחוּשׁוֹת
כְּאִלּוּ זֶה הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד
וְעוֹדִי
הַפַּחַד,
פְּחָדִים קְטַנִּים לֹא עִנְיַנּוּ אוֹתִי
רַק הַפַּחַד הַגָּדוֹל
סוֹחֵף הַכֹּל
כְּעֵת שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד כָּל כָּך
מָצָאתִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת
וְקוֹרֵאת לוֹ שׁוּב בְּלַּחַשׁ
כְּמֵאָז בַּיָּמִים הָהֵם
פַּחַד פַּחַד בּוֹא
בּוֹא לְשַׂחֵק אִתִּי בְּפַּחַד
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מָה
שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת
אָז בַּיָּמִים הָהֵם
לְפַחֵד,
הָיִיתִי קוֹפֵאת מִפַּחַד
רוֹאָה דְּבָרִים אֲיֻמִּים
גַּם שׁוֹמַעַת
יוֹם אֶחָד זֶה הִתְחִיל
גִּלִּיתִי אֶת הַפַּחַד
גִּלִּיתִי עוֹד דְּבָרִים
שִׁגָּעוֹן לְמָשָׁל
אֲבָל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּצוּרָה דּוֹמָה,
גִּלִּיתִי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת
מָצָאתִי הֶלֶם פֵּרוּשׁ אַחֲרֵי כֵן
דְּבָרִים שׁוֹנִים הֵבַנְתִּי
וּדְבָרִים אֲחֵרִים נִמְאֲסוּ עָלַי
אֲבָל הַפַּחַד הָיָה אַחֲרוֹן
הָלַכְתִּי בְּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
תָּמִיד מִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
שֶׁל מִנְזָרִים בָּתֵּי חוֹלִים
מִבְנֵי צִבּוּר
וְאָמַרְתִּי לִי
שֶׁמֵּרֹאשׁ הַפַּחַד וְהַשִּׁגָּעוֹן
אֲנִי יוֹצֵאת נִמְאַס לִי
שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת כָּל כָּך לְפַחֵד,
כָּעֵת הוּא זְמַן הָאָסִיף
אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת פֵּרוֹת הַפַּחַד
הַבְּאוּשִׁים בְּדֶרֶך כְּלָל
מַבִּיטָה בָּהֶם בְּחִיּוּך
לֹא בִּזְּוָעָה
וְדוֹחָה אוֹתָם מִלְּפָנַי
שׁוּב אֵינִי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד.

(יונה וולך)