בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

היא: אני מפנימה בימים האחרונים שבקרוב אפרד משנות העשרים שלי, ואני לא יכולה לומר שהן היו משולחות במיוחד.

אבל זה בסדר - הבנתי מזמן שכנראה לעולם כבר לא אהיה אישה של מועדונים, מסיבות וסקס על הניאגרה. 

הוא: אז את אומרת שבילוי מבחינתך זה בית נעים, תם חם ועיתון?

היא: כן, זה נשמע לי די אידיאלי.

בעיקר הרגע שאזחל לרגליו, אניח ראשי על ברכיו, עד שיבצבץ תחת ׳המוסף לשבת׳ שנקרא כה בעיון.

וכשיוריד את מבטו אל עיני העגל המתחננות שלי, אף מילה לא תצטרך להיאמר -

החדר כולו יעמוד דום, למשמע צליל כף היד שלו במפגש מהיר עם הפרצוף שלי. 

*