תשוקה

נאמר כבר הכל

אין לי מה להוסיף יותר.

הייתי יציבה כמו גזע של עץ

חזקה ועמידה כמו בטון.

התעייפתי...

❤

לא נלחמת עם הזמן ,נותנת לדברים לזרום בקצב שלהם,הרי גם ככה אני לא יכולה לשנות

אז למה להילחם??

מביטה עלינו מהצד ושואלת לאן?

אין לי תשובות

אין לי פתרונות

אין לי כבר מה לומר.

עצות?פתרונות?

 רק הזמן יתן תשובה.

❤

יש זמנים שלהיות לבד הכי טוב לי.

❤

נוגעת דרך ידיים כבולות,

נושמת בחניקה,

חיה בתוך כלוב מזהב,

רואה כשעייני מכוסות,

נאנחת מאהבה ותשוקה 

כשהשוט שורף על גופי,

משוחררת כשאין לי מרחב מחיה.

שם אני קיימת.

❤

לא יודעת לאן אבל...

הולכת.

❤

כבר כמה ימים אני מהלכת כמו מתה

המת החי...זו התחושה.

קמתי,התקלחתי,התלבשתי,התאפרתי

לאחר שכנוע עצמי וכוחות עצומים.

לפעמים הדברים הפשוטים של היום יום כל כך קשים לעשיה.

אבל אין ברירה.

זה לקח אותי לשם,

ידעתי שכך יהיה אבל לא ראיתי שום ברירה.

הסתכלתי על הכל מכל זוית אפשרית והכל נשאר אותו דבר.

לא ביקשתי כסף ובטח לא זהב

סה"כ ביקשתי לא להפך למובן מאליו.

כשהגעתי לשם הבנתי שזה מתכון לא טוב,

מתכון לשקוע,

ואני שוקעת מהר מאוד

נשאבת לתוך הסיטואציה,

הבנתי שאסור לי,

אני לא מסוגלת להיות במקום שאני לא שלמה בו,

לא מסוגלת להיות ולא להיות.

אני נותנת הכל

או כלום

רק 

שחור 

ולבן.

וזה גדול על אחרים

❤

לפעמים רצוי לא לומר כלום

❤

הזמן לא זז,

היום לא עובר,

החיוך לא עולה על שפתיי

והאור בעיניים כבה.

סבלנות ...סבלנות ...סבלנות

חחחח זה מה שנאמר לי במשך שנתיים 

וכלום לא קרה.

וכלום לא יקרה.

מחכה בסבלנות..למה?

שהכאב יעבור.

❤

מפחיד אותי,

מפחידה אותי התחושה הזאת,

מפחיד אותי להרגיש כך,

לבד...לבד?

איך פתאום אני מרגישה לבד?

לפחד????

הרבה זמן לא פחדתי.

לכתוב? הרבה זמן סיפרתי.

מפחדת.

_❤

לכל דבר יש סוף.

❤