לפני 7 שנים. 15 במאי 2017 בשעה 8:52
"גם כי אלך בצל עדיין חם מוות"
:)
יום מקסים
❤
תשוקה
לא מחפשת.לא רוצה.
נטו פורקן!
לפני 7 שנים. 14 במאי 2017 בשעה 17:09
אני
מוקפת
מטומטמים!!!
ואין לאן לברוח....
❤
לפני 7 שנים. 13 במאי 2017 בשעה 20:48
אני שונה,אני אחרת.
אני סלחנית,אני עוטפת.
לא מכירה דרך אחרת.
מסתכלת על כולם בגובה העיניים.
ועליך אהובי אני מסתכלת אחרת...
יושבת כפופה על ארבע מרימה את הראש להביט בך
משם
מלמטה.
אני כואבת את כאב האחרים
לפעמים גם סוחבת את הכאב שלהם על גבי...
וזה כואב,זה כבד.
והזמן...תוקע אותנו באותה נקודה
אני באה,
אני הולכת.
אני נותנת
אני מקבלת.
וגם לאחר 40 שנה
אני לא מבינה איך ישנם כ"כ הרבה אנשים טיפשים,אגואסטים,נצלנים,מוצצי דם וחסרי אכפתיות.
רק לדרוך על האחר
ולגחך ברוע לב...
עייפה מכאלה,הם כמו יתושים מזמזמים באוויר מוצצי דם.
אני מעיפה אותם עם מגבת באוויר..
במיוחד אני אוהבת למעוך אותם לקיר ולראות אותם מרוחים עליו...
ולחייך...
איזה באסה להיות יתוש.
❤
לפני 7 שנים. 8 במאי 2017 בשעה 8:23
בדס"מ
זה לא
רק
סקס.
בדס"מ זה אוכל לנשמה.
❤
לפני 7 שנים. 8 במאי 2017 בשעה 7:04
אני צריכה להיות תמיד דלוקה
תמיד בוערת מתשוקה,
כשזה דועך,אני דועכת,
שהגוף שקט,אני שותקת.
כשאין מה לומר אני מסתובבת.
גוף ונפש-יחד.
שאין לי מילוי רגשי,הגוף שלי מגיב.
שהתשוקה לא מבעבעת בי,
אני כבויה,
זה מורגש,זה שקוף,זו אני.
צריכה תמיד להיות על אש קטנה
להיות מבושלת בבישול איטי.
❤
לפני 7 שנים. 4 במאי 2017 בשעה 11:30
הבורג השתחרר
הקפיץ עף באוויר..
והמילים הקשות שיצאו מפי
המילים הקשות שיצאו מפיך
זה היה קשה!
אני כותבת כי אני חייבת לשחרר את אתמול ממני,
אוף המילים האלו שיצאו ואין להן חזרה,מהדהד בתוכי,
כ"כ לא מתאים לנו,
ממש לא אנחנו,חתול שחור עבר בנינו,וטוב שנתת לו בעיטה.
יש לך כח,
תמיד אני נשארת ללא מילים מולך
אתה משתיק אותי,
גורם לי להיות קטנה מולך
כל המילים שלי מתגמדות ושלך גודלות וצומחות בתוכי,כמו זרע ששתלת בתוכי שמצמיח פרחים ורודים,
יש לי בעיה,בעצם יותר מאחת :)
אני טיפוס של שחור או לבן
מעדיפה הכל או כלום.
והזמן שלנו מצומצם
ואהבה שלנו גדולה,
ואתה כמו שאתה
מומחה בלשמן אותי ולהבריג חזק את הבורג,להחזיר את הקפיף למקומו,
ולסתום לי את הפה.
אתמול כ"כ היה לי טוב
אהוב שלי
תודה שאתה שומר עלי.
❤
לפני 7 שנים. 3 במאי 2017 בשעה 7:50
לפני 7 שנים. 30 באפריל 2017 בשעה 11:29
אז כמו שהבנת...
אני שפוטה שלך.
הנה כולם יודעים
אוחחחח ואתה אוהב
לשמוע את זה.
❤
לפני 7 שנים. 30 באפריל 2017 בשעה 8:11
יש לי מזל
שאתה לא נבהל ממני.
"כשכלב נובח הוא לא נושך".
אוהבת אותך אושר שלי
❤
לפני 7 שנים. 29 באפריל 2017 בשעה 19:34
רסן בפה,זה מה שאני צריכה.
כלבה רעה.
נובחת בלי שליטה...
מקיאה הכל,לא יודעת לסתום את הפה,לא מצליחה לשתוק,
שאלתי את עצמי שוב היום:
"למה אני נזונה מזה??
למה אני חיה בדס"מ"?
אני לא רוצה את זה!!
אבל לא יכולה בלי זה!
חייבת להרגיש כלבה,
והטוב הזה כ"כ מפחיד אותי,אף פעם לא אפסיק לפחד מהטוב הזה,כאילו טומן לי מלכודת.
מחכה שמשהו יקרה....
אבל
לעזאזל
מה???
אז הנה קיבלתי גט בשבוע..
וכלום לא השתנה...
וכלום לא ישתנה..
אני צריכה להיות שם
במקום המטונף והמלוכלך הזה
במקום שאני כלום
במקום שנותן לי מנוחה
מעצם היותי "בת אדם"
לרחף בתוך הכאב של עצמי
ולדעת שאתה שומר עלי,
לתת לעצמי לצוף מהכאב,
לינוק את הדם שמבעבע בתוכי
לצרוח מכאב,לילל כמו כלבה.
ולהיות
למטה
למטה
למטה.
לנוח מעצמי.
הלוואי ולא הייתי זקוקה לזה
אבל זו
אני.
זה הכח שלי ליום המחר.
להיות כלבה מטונפת ונזקקת לך.
❤