שומעת את אותו שיר
לחזור למקום המוגן
רעמים זה דבר מפחיד
ולפחד זה מסוכן..
מחברת סיפורים בראש
כמו אנשי הגשם שסופרים טיפות
רק העיניים נרטבות...
אני רוקדת מולו בזמן שהשיר מתנגן
נצמדת קרוב הכי שאפשר
הוא נעמד ותוקע בי מבט מרוצה
"את טובה"
אני מחייכת מורידה מבט ובאותה שניה הוא מושך אותי בשיער לריצפה
אני נשכבת על הריצפה
הוא דורך עלי
אני מרגישה את הרטיבות בתוכי
הוא לוחץ עם הרגל הגברית שלו על פניי
אני מוציאה לשון ומלקקת את כף רגלו..
מלקקת ומחבקת.
"זונה תראי לי כמה את רוצה,תדחפי אצבעות לגן עדן שלך.."
אני כבקשתו
דוחפת אצבעות
הוא מביט בכוס שלי מקרוב
מתחרמן מהמראה
והזין שלו נדחף בחוזקה לפה שלי
אני אוהבת את זה,
אני רוצה את זה.
אני מאוננת והוא דופק אותי בכוח בפה..
הוא תופס אותי חזק
מעיף את היד שלי מהכוס
וחודר לתוכי..
חודר עמוק וחזק
חודר לנשמתי הנוטפת דם.
אנחנו מתנשפים כמו אחריי ריצת מרתון..
הוא נשכב ואני עם הראש עליו..
הוא מחבק אותי
ואומר
"את כלבה טובה"