כבר שבועיים שהמילים לא יוצאות
תקועות בתוכי,עושות לי כואב בבטן..ורעש בראש.
התחלתי שבוע שעבר סדנת כתיבה המורה אמרה לי -
"זה יצא,שבי,תני לעצמך להרגיש,אל תברחי תכתבתי..תשחררי,בדיוק כמו בראש,בבטן ככה תכתבי בלי ליפות,בלי לנקות מילים.הכל על הדף"
אני רגשנית להחריד,בדס"מ אצלי זה דבר רגשי מאוד,אני נותנת את כולי ב100% ...
נותנת לשולט להגיע לי לנשמה.
יש כאלה יאמרו זה לא נכון ,יש כאלה יאמרו זה כן נכון....
וזה ממש לא משנה כי כזאת אני.
נכון,אחוז הפגיעות גבוה יותר למישהי מתמסרת כמוני.
אבל למדתי לחיות גם עם זה.
אני כבר לא פגועה..אני "אפתית"
הפכתי לזומבי...
יום -לילה
קר -חם...
מחכה...למי??למה??
מחכה סתם בלי סיבה..
ועכשיו שכותבת מבינה למה המורה התכוונה..
"שבי,תקיאי את כל העומס,
אל תכתבי לאחרים ...זה רק עבורך"!!
היא צודקת...
המילים שלי שקופות
המילים שלי רוצות...
רוצות את האיש עם הירח..
בוקר...השמש זורחת
הירח ישן,
אחכה ללילה..אחכה קשורה על ארבע
אחכה ..לך ירח...
♡
עבורך..