תשוקה

חייבת להוציא  ממני בכתב

התחושות האלה...

כשאני כותבת  קל לי יותר סוג של

"מדברת לעצמי"

זה כואב 

זה טוב 

זה קל 

זה קשה

זה אמיתי??

רוצה כ"כ את המקום השקט 

את המקום אצלך..

למה זה כואב??

 זה מרגיש לי כ"כ אמיתי ונכון,

שלנו.

כאילו נפגשנו בגילגול קודם.

אז איפה הבעיה שלי??

זה כואב לי

מפחדת מהכאב הזה.

רוצה כ"כ לא לכאוב

לדעת להרגיש,ולנשום...לאהוב

להיות בשבילך 

אני יודעת שם השקט שלי...

אז למה אני מפחדת????

ואתה מבטיח ואומר,

מחבק ועוטף,איפה יש כזה טוב?

והפחדים/הדמיונות/ השאלות

והזיכרונות הרעים ממקומות אחרים,

והכאב שלא משם מטפטף כאילו מקבל חיות מהמקום הטוב שלי,

לא מסכים,לא מרפה...

והפצעים שהגלידו

כמו מראה שבורה 

השברים הודבקו

אבל הצלקות אווייי הצלקות כמה שהן עמוקות .

זה לא פייר אני יודעת,

לכאוב ולא ממך...

לפחד ולא בגללך

לעצור את עצמי מלומר...

אני כ"כ רוצה.

♡