לפני 7 שנים. 27 בינואר 2017 בשעה 9:14
....במבט לאחור
היה ילד מופנם -ועדיין
היה אטום -ועדיין
לא בכה -ועדיין
לא היתה שום הבעה על פניו -ועדיין.
שאלתי לא פעם:"-כואב לך?עצוב לך?שמח לך?"
ותמיד אותה תשובה "הכל בסדר"
אני יושבת שותה קפה ומוזיקה מתנגגנת ברקע
(אוהבת לשמוע מוזיקה בזמן שמנקה,מבשלת)
מקשיבה
והדמעות זולגות
מתגעגעת
אליך
ילד שלי.
לא תדע לעולם
כמה אני אוהבת,
אומרת לך בלי סוף ..ואתה מביט בי ומחייך,
רק תתן לי להתקרב.
♡
