תשוקה

בשביל לא למות צריך לא ללדת.

נולדתי...בגיל 40.

חייתי 20 שנה בתוך שחור לבן.

בעיקר שחור.

והיום אני יודעת שאפשר אחרת.

פחדתי..ועדיין.

מביטה אל החיים ופתאום הם גדולים עלי.

אני מרגישה כמו תינוקת שמתחילה לצעוד,נופלת וקמה נופלת וקמה..

חייתי בבועה...בתוך הבית שלי.

היה נוח.

העדפתי לטמון את הראש באדמה.

ואתה באת....

הוצאת אותי מהאדמה.

אתה נותן לי יד וצועד איתי בפחדים.

לא משחרר,לא מוותר לי,

מלטף את ראשי ואומר לי לנשום.

מאפשר לי לחיות,

מאפשר לי להיות "אני",

אני עומדת מול המראה ושואלת את עצמי"איפה היית 20  שנה"?

בתוך בועה...זו התשובה.

היום עדיין אני אוספת שאריות,ויש כאלה המון,מנסה לסלוח בעיקר לעצמי,לסלוח לסובבים אותי

ולחבק אותך.

"את יותר לא לבד"

אני יודעת אהובי...

גם אתה יותר לא לבד.

אין לי ברירה,למעני,למענך,למען הילדים,אני כל יום אוספת את עצמי ואמרת

"תודה"

עברתי שיעור רציני בחיים.

עברתי.....

❤