לפני 7 שנים. 12 באוקטובר 2017 בשעה 12:47
כל הזמן הזה שעובר בלעדייך
זה זמן מבוזבז.
הזמן עובר ואני לא נושמת...אותך.
יודעת שאילו החיים ואין דרך אחרת
אבל הידיעה לא עוזרת בכלל,
מתוסכלת כל היום
נראת כמו לימון סחוט וחמוץ,
רק אל תתקרבו,אל תשאלו,אל תדברו איתי בכלל.
הזמן מת,מרוקן אותי לחלוטין.
נו, באמת אני אומרת לעצמי,תאחזי במציאות כבר,הרי אין דרך אחרת.
ושוב נשברת.
כמו נרקומנית שצריכה מנה
כמו אלכוהליסטית שצריכה שתיה
כך אני צריכה לנשום אותך,
רק כך אני מסוגלת לתפקד,לחיות..
מכורה למגע שלך
מכורה לנגיעה שלך
למבט,לנשיקה,לזין שלך.
מכורה ואוהבת אותך.
הפחד שוב קופץ מולי,
הפחד מהמחר,
למה אני תמיד חושבת על מחר?
במקום שאחבק את היום אני מפחדת ממחר.
רק שתדחוף את הלשון שלך לפה שלי
רק שזרועותייך יעטפו אותי,
רק אז אהיה שוב בטוחה.
❤