לפני 9 שנים. 12 באוקטובר 2015 בשעה 10:07
אני קורא בבלוגים פה על מעשים ואני רק מדמין.
בשבילי זה צעד קדימה כי מאוד קשה לי אפילו להעז לדמיין את מה שאני כותב פה.
אני מתחבא מהתחושות שלי כי הן לא נעימות לי.
מצחיק שכשגדלתי הסתכלתי בזלזול על אנשים שמתאמצים להיות שייכים, חשבתי שזה הדבר הכי צבוע שיכול אדם לעשות.
כשבאותו הזמן אני עצרתי את חיי והייתי צבוע כפליים.
nice going me...!
אך עדיין יש תקווה, החיים עוד לא נגמרו!!
