אני מרגישה שנולדתי, אני מחפשת ורוצה אינטרקציות עם אנשים, אף פעם לא ראיתי את עצמי כמישהי שמחפשת אינטרקציות, לכן נמנעתי מהאינטרנט עד עכשיו, האמת שלכן נמנעתי מלדבר עם אנשים, אף פעם לא ראיתי את עצמי ככלואה, אבל לפעמים פקחתי את עיניי וראיתי בדיוק את זה: שאני כלואה. אין לי הרבה מה לספר בגלל שנולדתי לא מזמן, לא באמת, אבל זה מרגיש ככה.
אני לא יכולה שלא להיות מרותקת מכל דבר סביבי, אני חושבת שאפילו כשתינוק מגיע לעולם הוא לא עד כדי כך מרותק, אני יכולה להסתכל על המעיל שלי במשך דקות ארוכות ולהיות מרותקת מהצורה שלו מהקווים שהוא יותר, מהצבע המוזר שלו שאין בשאר החדר ומהעובדה שכשאני לובשת את המעיל זה כמו שאני לובשת עור 😄 לא הרבה מבדיל בין עור למעיל חוץ מזה שעור אי אפשר להוריד. כל ההסקת מסקנות האילה הם נובעים מתמימות יתר, אחרי הכל נולדתי אתמול, אבל אני מרגישה שיש לי פוטנציאל להיות בנאדם טוב, שיש לי פוטנציאל להצליח בחיים שלי, ואני רוצה להילחם ולהשמיד 😄 זה רגש שמוזר לחשוב שקיים אצלי אך הוא כן ואין לי ספק שאין שום דבר שיכול לעצור אותי ואם יש אדחף אותו ואנצח, בגלל שמהרגע שנולדתי אני אחראית לחיי ולכל מי שסביבי ולכל מי שאני רוצה שיהיו סביבי ואין לי שום תירוץ יותר בגלל שאני כבר לא כלואה.
אין הרבה שאני מנסה להגיד עכשיו, זה יותר זרם המחשבה, אבל אם יש דבר אחד שהייתי יכולה להגיד עכשיו זה: שלום עולם :)