סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עמוק בתוכי

"אני שקעים לכל קמריך
אני ימים זורמים אליך
אני ציפור אומרת שירה
ובלעדיך אין בי מה..."
לפני 5 שנים. 2 בפברואר 2019 בשעה 11:23

 

מה בסך הכל אני רוצה?

לאהוב מקצות האצבעות עד שורשי השיער

להרגיש אותך זורם לי בדם

להתגעגע מהשניה שאני הולכת ממך

לאהוב את הגוף שלך, הראש, הלב והנשמה שלך

כל הנ"ל גם בהפוך (כמובן)

שתצליח לגרום לי לרצות להיכנע לך - עמוק מהבטן

שתרצה אותי גאה, דעתנית ונכנעת 

שתצליח לגרום לי לדבר מהכוס

אבל שנרצה לשוחח גם מהראש

שתאתגר אותי - כל איבר ואיבר בגוף שלי (כן, כן, כולל מה שנמצא בין שתי האוזניים שלי ...)

שיהיה לך מספיק זמן אלי, לנוכחות שלי, "לאכילת הראש" שלי, לצרכים שלי

אני יכולה להמשיך אבל...

 

זה מוגזם -  מה שאני רוצה?

 

לפני 5 שנים. 29 בינואר 2019 בשעה 11:08

"נוכחת נפקדת" הוא אמר

את עם כנפיים

הוא עם רגליים, נטועות בקרקע הוא התכוון

 

פעם הייתי עפיפון Kite

זקוקה לעוגן שמחזיק את החוט

שמאפשר לי לעוף למעלה

נטועה בידו הבוטחת

 

האם תמיד הייתי נוכחת נפקדת?

האם בכניעה אני מוותרת על הנוכחות המשמעותית שלי?

לא יוזמת, לא מובילה, משחררת שליטה, בציפיה שאתה תיקח אותי ל"שם" כלשהו....

 

"נוכחת נפקדת" הוא אמר

האם נוכחת נפקדת יכולה לקפוץ למים - או שצריך להקפיץ אותה? 

 

 

 

לפני 5 שנים. 23 בינואר 2019 בשעה 12:40

מה זה אומר שקל לי לא להיות כאן ימים שלמים?

מה זה אומר עלי אם אני מוכנה לוותר על תחושת החיים שזורמת לי בדם כשאני כאן, על הנשימות אחרות, על העירור, הגירוי?

מה זה אומר שאני צריכה אותך כדי שתחזיק אותי כאן, כל הזמן, שלא אברח?

שאני נותנת לך את כל האחריות על היותי נוכחת או נפקדת?

שאני מוכנה לוותר על הסערה בשביל שקט?

שאני מנסה לשכנע אותך לוותר עלי, עלינו, על זה, כי "אני אוכלת ראשים"

ויש בי שני קולות:

זה שמתפלל שתוותר ואוכל ללכת

וזה שמתפלל שלא תלך

 

מה זה אומר עלי?

ומה תעשה עם כל זה?  

מה תעשה איתי?

 

מענין איך הכתיבה שונה כשאני מחוברת וכשאני לא....

 

לפני 5 שנים. 3 בינואר 2019 בשעה 19:14

אני לא אוהבת כאב

ולא השפלות

וללקק לך את פי הטבעת ממש לא עושה לי את זה

וגם למצוץ לך עד שתגמור פעם אחת ושניה ושלישית - משעמם אותי

לשרת אותך? טוב, צריך לראות את הפרצוף שלי בכדי להבין מה דעתי על זה...

 

אז מה לכל הרוחות אני עושה כאן?

 

אני חושבת שאני כאן כי זה המקום שמאפשר לי לבטא את האהבה שלי בצורה העמוקה ביותר

כי לתת לך להכאיב לי, למרות שאני לא אוהבת את זה,  רק כי זה מטריף אותך -  מטריף אותי

כי למצוץ לך, ולהרגיש מה זה עושה לך - מטריף אותי

כי כשאתה מוצא את הדרך הנכונה להשפיל אותי, ואני לא בועטת בך בחזרה, אלא סופגת את המילים שלך, כי זה מטריף אותך  וכי אני אוהבת אותך עד כדי כך-  זה מטריף אותי

 

הופה, הנה זה עלה

תסתובבי תסתובבי כמה שאת רוצה, בסוף זה כאן

אני כאן -  כי אין תחליף לעומק האהבה, לעומק הקשר ולעומק האינטימיות שהקשר הזה מייצר.

 

אני כאן -  כי רק כאן אני יכולה לאהוב אותך עד אובדן נשימה, בכל נים ונים שלי

כי רק כאן אני יכולה לתת לך את כולי -  ואתה תעריך את זה

אני כאן -  כי אני צריכה שתאהב אותי בחזרה באותה עוצמה

 

אני לא כאן כדי שתכאיב לי או תשפיל אותי

אני כאן כדי לאהוב אותך עד כדי כך שארצה שתעשה בי ככל העולה על רוחך

שתאהב אותי עד כדי כך שתרצה להפוך את כל מה שאני לשלך

אני כאן כדי לאהוב אותך עד כאב והשפלה, עד כדי להיות כולי שלך

 

הגירוי, הריגוש, המיניות המתפרצת -  הן בונוס נפלא

 אבל אני כאן

כי רק כאן

יש סיכוי שתאהב אותי עד כלות

גם כשתכיר את הבפנוכו שלי

למרות שתכיר אותי עירומה

ואולי בגלל שתכיר אותי עירומה.

 

אז מה, זה הופך אותי לזונה של אהבה?

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 1 בינואר 2019 בשעה 8:31

 

אני פוחדת שלא תאהב אותי כשתכיר אותי באמת,

כשתבין שהאישה היפה, הבטוחה, החזקה כל כך, הכריזמטית שיודעת להוביל כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה חן - היא בעצם אישה חסרת בטחון, חלשה, צריכה את הקרבה שלך, את האישור שלך, אותך

שלא תרצה אותי כשאהיה שלך

שהכנות שלי תעייף אותך

שאתנגד מידי, שלא אתנגד מספיק

שתרצה מישהי אחרת, צעירה יותר, יפה יותר, חכמה יותר, כנועה יותר

שלא אתאהב בך, שאתאהב בך עד כלות

שלא תאהב אותי באותה מידה או בכלל

שאתמכר לך ואליך, שאתמסר כל כולי -  גוף, לב, נשמה בכל מה שאני

שתמיד ישאר בי משהו שישמור עלי

 שלא אעמוד בציפיות שלך, שלא אצליח למלא את הצרכים שלך, שלא אהיה טובה מספיק

שלא תצליח לעמוד בציפיות שלי ולמלא את הצרכים שלי

שיהיה לי קשה מידי

שאני לא באמת מה שאתה חושב שאני 

 

הפחדים שלי 

הם שם 

אורבים לי כל הזמן

מנהלים יותר ממה שאני מוכנה להודות

מישהו אמר שהם שומרים עלי

אני קצת מאמינה לו

אולי השאלה היא - למה אני צריכה שהם ישמרו עלי?

 

לפני 5 שנים. 30 בדצמבר 2018 בשעה 18:01

מה הופך שולט לשולט אמיתי

הקול שלו?

טון הדיבור?

היכולת להכנס לך לתחתונים ולהרטיב אותן?

היכולת לשחק לך בראש? במחשבות?

ואולי לתפוס לך את הלב בכף היד שלו ולהשתעשע בו?

 

מניחה שלכל אחת יש את התשובה שלה

ולא, הפעם אני לא שואלת את השולטים - כי היכולת לשלוט היא פועל יוצא לזה שמישהי/ו יכנע - ולכן התשובה הנכונה היא שלנו

 

מה הופך שולט לשולט אמיתי בעיני?

היכולת לטעות, לזהות את הטעות, להודות בה ולתקן אותה

הסבלנות ללמוד אותי בלי קיצורי דרך, באמת, מבפנים

היכולת לעמוד מול הרצון העיקש שלי להוביל את הסיטואציה (כל סיטואציה כמעט), ובו בזמן להבחין מתי לוותר, מתי לשחרר, מתי לתת לי להוביל

כנות ויושר - בלי עיגולי פינות, בלי שקרים לבנים, בלי לנסות "לקנות אותי" במילים שאני רוצה לשמוע או במעשים שאני רוצה שיעשו

מיניות מטורפת ומרוסנת -  זו המסוכנת, שאת מרגישה בה רק במעורפל בהתחלה, ואז, כמו גל צונאמי נשלט, היא מובילה אותך לריגושים, מחשבות ותשוקות שכבר שכחת, מובילה אותך בדיוק למקום שהוא רוצה אותך בו, בדיוק למקום שאת רוצה להיות בו

הנינוחות לאפשר לי לבעוט, להתבטא, להתנגד -  לפעמים לא לוותר לי אבל לפעמים להסכים שאני צודקת

בטחון שקט -  כזה שלא צריך לצעוק, שיודע, שמבין

היכולת להקשר אלי ולאפשר לי להקשר אליך כל יום קצת יותר, ואז... לאהוב אותי כמו שאני אוהב אותך, כי בסוף, אם זה לא קורה, לא באמת אכנע לך....

וזה שאתה יכול עלי -  פשוט -  זה שאתה יכול עלי (ושנינו יודעים שאתה יכול עלי כי אני מאפשרת לך להיות יכול עלי, אבל זה לא משנה, אתה גורם לי לרצות שתהיה יכול עלי... ילדה קטנה ועקשנית שכמותי)

 

הדרך לתחתונים שלי עוברת בין האוזניים

הדרך לשליטה בי עוברת דרך הנשמה

 

והדרך שלך?  טוב, היא מעוררת את הפחדים שלי, גורמת לי לרצות לברוח, מזכירה לי מי אני, מעוררת אותי, מייחמת אותי, מחייכת אותי וגם גורמת לי לבכות, ולהרים מגננות, ואז לדבר, ולהקשיב, ולהבין, ולהוריד אותן שוב

יכול להיות שהדרך שלך, ויהיו בה כנראה עוד טעויות בהמשך, נכונה לי...?

 

 

והפחדים שלי? אלה שמשתוללים בלי שליטה? 

עליהם אני אכתוב בפעם הבאה - מגיע להם פוסט משלהם

 

אז מהו שולט אמיתי לדעתך?

 

לפני 5 שנים. 28 בדצמבר 2018 בשעה 18:57

מישהו אמר לי להקשיב לאינטואיציה שלי

וזה מתאים לי בול

 

מבולבלת

מאד מבולבלת

כבר חשבתי שלא

שאני מבינה, ויותר מזה שאני מרגישה

שוב

הירשתי לעצמי לבחון איך זה מרגיש כשאני רוצה, מבקשת

הירשתי לעצמי להוריד קצת הגנות

סיפרתי על פחדים

וקושי

הלכתי איתך

אחריך

 

סמכתי על האינטואיציה שלי שאמרה לי שאתה מהטובים

שלא יודעת מה יהיה אתה לא תפגע בי

בטח לא בכוונה

שאתה מקשיב 

ומבין 

והכל בסדר

אפשר לסמוך עליך

 

יום חמישי

סוף היום

ואני הולכת ושוקעת

כבר לא בטוחה

לא יודעת בעיקר בעיקר - לא מבינה

 

זה כואב

וזה יעבור

זו פשוט עוד שכבה על הצלקת

עוד שכבת הגנה שיהיה קשה להסיר

עוד שכבה לחדור

 

אז מה אתה אומר?

מה עושים כשאינטואיציה מתבלבלת?

למה מקשיבים כשהכל לא ברור?

ואולי -  אולי הכל ברור וזו רק אני שמתעקשת לראות את מה שאין?

 

לפני 5 שנים. 19 בדצמבר 2018 בשעה 8:31

"לא יודעת איך להתחיל

מה לומר 

איך לא להבהיל"

 

עוד לא ברור לי למי אני כותבת

נדמה לי שבעיקר לעצמי

שנים שלא ממש הייתי כאן

שנים שלא כתבתי כאן או במקום פומבי אחר

שנים שלא הרגשתי באמת

 

ועכשיו?

עכשיו אני עושה צעדים קטנים

כל כך קטנים שנדמה שאני עומדת במקום

אבל אני לא

אני בוחנת, בעיקר את עצמי אבל גם אותך

אני לומדת, בעיקר את עצמי אבל גם אותך

אני נושמת נשימות עמוקות כמו שלא נשמתי מזמן

ושומעת את הקול שלי בראש, כשאני כותבת, בקצב וטון שכבר שכחתי...

 

אני לא מבטיחה שאצליח

אני לא יודעת לאן אני הולכת

וכמה רחוק אגיע

ואם בכלל

אני מבטיחה לנסות

 

ואולי כאן

אצליח לזקק לעצמי את המהות

 

ואפילו אם זה יהיה רק זה (ושנינו יודעים שזה לא!)

תודה לך