לפני 9 שנים. 26 ביוני 2015 בשעה 10:12
אני פה מספיק זמן...
ומי שמכיר יודע שכל כולי נתונה לכתיבה.
המילים שלי הן הכלי הכי חזק שבי.
הן חושפת את נשמתי ...
מלטפות את הנפש הפצועה
מחטאות את החתכים שנוצרו בדרך.
הן חושפות את הצלקות, הכוויות ובעיקר את השריטות
הן מחייכות אותי ,
מרגשות... הן הבריחה שלי
הן שלי.
ומה הן מילים אם לא שתיקה?
הדרך לכאן לא הייתה חלקה ,
אבל היא שלי ואני אוהבת כל מהמורה בדרכי .
דרך מפותלת עם המון נתיבים,
הסתעפויות רבות ,
טעיות בפנייה,
עוצרת לרגע ,מחשבת מסלול מחדש.
אני כאן.
אני והמילים.
זה הזמן להתחיל .
