אנחנו ניפגשים שמתאפשר {פעם בשבועים, לצערי } ככה כרגע בגלל המרחק בעיקר, עד המעבר להיות קצת יותר קרובה אליך, מרחק של חצי שעה בערך..
שאנחנו לא ניפגשים אנחנו מרבים לדבר בעיקר בואצאפ וסקיפ {תודה לפלאי הטכנולוגיה} שניניו חושבים כי התמסורות היא קודם כול ריגשית כי אי אפשר להתמסר גופנית אם לא מתמסרים נפשית.
ודווקא שאני מתכננת לבוא, לפנק אותך אדון יקר שלי, שתקום כמו שאתה אוהב, שאכין לך את מה שאתה אוהב ושאני רואה אותך מתענג על האוכל ועוגה ובעיקר בעיקר להרגיש אותך....כמו שהצלחתי לישון לידך קשורה ברגליי כל הלילה ואז שאתה קם כמו שאתה אוהב, ואתה מושך וצובט, מצליפ וקושר, להסתכל לך ולהרגיש שאני בעננים כי ככה אתה גורם לי להרגיש כמו שלא הרגשתי עם כל כאב, משיכה נשיכה וצביטה.. כמה אני מתגעגעת ורוצה..אבל דוקא השבת הוירוס שהיה אצל הילדים עבר אלי ובכוח של דלקת אני בבית, במיטה לבד, עם שיעול ואנטיביוטיקה ועצובה שככה ניגמר לנו הסופ"ש עוד לפני שהתחיל אדוני היקר אבל שבת הבאה תקבל פיצוי אדוני היקר שלי, יהיה סופ"ש של יותר מ50 גוונים מחכה לזה אפצ'ייי לבריאות לי :-)
