לפני 9 שנים. 14 במרץ 2015 בשעה 17:06
אני זוכרת את הרגע ההוא. אני זוכרת את התמונות.
החלומות שלי באים משם, מהרגעים האלה שאף אחד לא מבין.
עולם שמפחד להתנתק ואינו יכול להיפרד מעצמו.
בפעם הראשונה היתה שם הנימפה על מזבח.
בפעם השניה היתה שם האישה ההיא בלבן.
אתה מבין יקירי, מתתי כל כך הרבה פעמים. המוות הזה, עכשיו, מוות הפרידה ישכח לו. כנראה אשכח אותך קליל.
להתראות פחד.
שלום כאב האהבה.