לאחר תקופת גרושים לא פשוטה שגם אותם עברתי בגבורה וסגירת פרק הגרושים בחיי, החופש קורא לי! החלטתי שזה הזמן לראשונה להעניק לי מתנה וללכת לטיפול נפשי. תמיד הייתי נגד זה אף פעם לא הבנתי מה הרעיון לדבר מול משהו שמהנהן בראש. אבל מצאתי את האחת המיוחדת שכל מפגש רק מחזקת ומעודדת... נראה לי שבעצמה עוברת מולי טיפול. מפעם לפעם שאני חושפת עוד פאן צבעוני בחיי היא נהנת ומקשיבה בשקיקה ואומרת את שלה. שיש לי אומץ שיש למעט אנשים. ויותר מכל אנחנו מדברות על כך שאני מסרבת להיות חלק מ"העדר". קראתי איפה שהוא ביטוי יפה יותר. מחלת הנורמליות.
וכאשר סגרתי דלתות ופשטתי את הידיים לצדדים התחילו הדברים להגיעה לידיים לבד.
אז החלטתי להנות מהמחזרות שלי ולתת לעצמי דרור בלי להתחייב לאף אחת. אפילו הגורה החדשה קבעה שהיא נשארת מקולרת ולהיות מחוייבת אלי....
כשאתה מאמין וכנה עם עצמך ומסיים לרצות את הסובבים הכל מתאפשר!
סופש רגוע חברים
