הגרון

תשע וחצי בבוקר. אני שולח לה הודעה ״יש בתיק שלך הפתעה ממני. עם הוראות.  ההודעה הבאה ממך תהיה רק אחרי שביצעת. יש לך את כל היום. אני אראה את זה רק בלילה״.

אחת עשרה בלילה. אני יושב עם חברים. בירה. קצת שיכור. 

הודעה נכנסת ממנה. סירטון.

אני קם מהשולחן והולך לשירותים.

אני משתין ופותח את הסירטון.

רואה אותה במשרד שלה. אנשים מסביב. היא מתוחה ומסתכלת לכל הכיוונים. היא פותחת את הצנצנת הקטנה. מריחה את השתן שלי מהבוקר. לא הרבה. שליש כוס בערך. היא טועמת. בהתחלה קצת. ואז בלגימה אחת גדולה שותה את הכל מהר. מעווה פנים. זה לא נעים לה. היא שותה מים מהר. מראה לי את הצנצנת הריקה. מראה לי את הפה הריק שלה. שולחת סימן של נשיקה באוויר והסירטון נקטע.

אני צופה בזה שוב. ושוב. ושוב. מרגיש את הזין שלי מתקשה.

אני עושה ביד. וגומר. שם בשירותים של הבר. 

אני מצלם תמונה של הגמירה על כף היד שלי ושולח לה. ״לילה טוב״, אני כותב.

אני יוצא ושוטף ידיים וחוזר לחברים ולבירה.

אבק שחור הצטבר לה על כפות הרגליים. הדירה מטונפת.

הרצפה נוראית.

היא מסתכלת עלי במבט שואל. אני אומר לה ״נו״ במבט.

היא מתכופפת בזהירות ונוגעת עם קצה הלשון בטיפות הזרע שלי שעל הרצפה לידה.

״תתמסרי לזה״ אני אומר לה

היא מצמידה את הלשון ומלקקת את הרצפה. אוספת אבק וסימני טביעות רגליים עם הגמירה. מוסיפה לעצמה עוד נדבך קטן של השפלה.

״מה את?״ אני שואל

״אני מה שתגיד לי״ היא אומרת.

״יפה מאוד״ אני אומר ״תמשיכי״

שנים החזקתי פרופילים מאוד ישירים ובוטים באפליקציות ההיכרויות.

פנים מוסתרות וכוונות גלויות.

מוזר להיות בטינדר עם פנים גלויות ולהסתיר את הכוונות האמיתיות.

אני דוחף את עצמי עמוק לגרון שלה וגומר.

נופל שמוט על המיטה. מתנשם.

היא מחכה ומראה לי את הזרע בפה שלה לפני שהיא בולעת.

״יפה״ אני אומר

אנחנו מורגלים בזה. אחת לכמה זמן. פורקן נקודתי והלאה עם החיים.

פונקציונלי.

פה, כוס, תחת, גמירות. רגיל.

״נו, איך זה מרגיש לך עכשיו, כשאני גרוש?״ אני שואל אותה.

״אותו טעם״ היא עונה.

היא עלי, אני מתחתיה, בתוכה, רטוב מהגמירות שלה, שוכב בתוך שלולית, ריק מזרע, ריק ממחשבות.

והוא שואלת מה אני רוצה.

״תמשיכי״ אני אומר.

והיא רוכבת וגומרת ורוכבת וגומרת, ואין לי יותר מאיפה לתת, רק לשכב, עם זיקפה, ולתפוס את הסדין ולהסתכל על הגוף שלה, עם כל סימני הנשיכות והשריטות והמכות שהשארתי עליו, ולדחוף את האגן שלי כלפי מעלה ולראות אותה גומרת שוב ושוב ולהרגיש עוד השפרצה על הבטן שלי ולזכור להיות נוכח ברגע ובמקום הזה. כי אין הרבה רגעים כאלה בחיים.

והוא שואלת מה אני רוצה.

מה אני רוצה?

״תמשיכי״, אני אומר, ״אל תשאירי ממני כלום״.

אני מביא אותך מיד לגמירה כי...

כי אני מעדיף שתשפריצי מהר על המיטה כדי ש...

כדי שלא אחשוב שהרטיבות היא ממי שהיה כאן קודם.

כנסי לשירותים. הרימי את השמלה. הורידי את התחתונים. צלמי לי אותם.

געי בעצמך.

עד שתגמרי.

צלמי לי את האצבעות הרטובות שלך.

לקקי אותן.

תלבשי את התחתונים.

אל תשטפי ידיים.

חזרי לעבודה.

שלחי לי את התמונות.

ספרי לי איך היה.

הדירה ריקה. אני כבר לא שם. הדיירים החדשים עדיין לא שם.

ביום האחרון לפני שאני מחזיר מפתחות לבעל הבית היא פוגשת אותי בחוץ והולכת אחרי פנימה.

הבית מטונף מהמעבר. אבק וסימני רגליים על הרצפה. המקלחת מטונפת.

״כנסי לאמבטיה״ אני אומר לה

דיברנו על הכל מראש. היא יודעת בדיוק מה הולך לקרות.

היא מתפשטת ונכנסת לאמבטיה שעד לפני כמה ימים אשתי והילדים התקלחו בה.

היא יורדת על הברכיים.

״אל תתקרבי אלי״, אני אומר.

אני מתקרב אליה, עומד מחוץ לאמבט. אני עושה ביד. מהר. הזין שלי מתקשה. אני גומר עליה.

היא לא זזה.

זרע נוטף מהגוף והפנים שלה.

אני מחכה לשתן שיגיע. מחכה.

״אתם הגברים ו...״ היא מתחילה לומר, ״תהיי בשקט״ אני עוצר אותה.

היא שותקת.

אני מרגיש את זה בא. משחרר. משתין. ומשתין. ומשתין. על הגוף והפנים והראש שלה.

אני מסיים וסוגר את המכנסיים.

"חם היום. בטח יש מים חמים. אין לי סבון או מגבת בשבילך. תתטרקי את הדלת אחרייך כשאת יוצאת״ אני אומר לה. והולך.

אחרי הארוחה אנחנו יושבים בחוץ, שותים יין, המאווררים מזיזים את האוויר. ריח של דשא.

עשרה אנשים, אולי יותר. מכרים. חברים. קולגות. חלקם בזוגות. חלקם לא.

והיא. 

היא שם ואני מבין שהיא לא זוכרת מי אני ומאיפה. ואני שותק. לא אומר. רואה אותה מסתכלת עלי מדי פעם. מנסה להזכר.

אני מוזג לעצמי עוד יין והיא ניגשת ומבקשת שאמלא לה את הכוס.

״אתה מאוד מוכר לי״, היא אומרת

״זה כי אנחנו מכירים. בערך״, אני עונה.

״מאיפה?״, היא נשמעת מופתעת.

״אני אתן לך עוד זמן להבין בעצמך״

״תן לי רמז?״

״לא עשו ביננו היכרות רשמית אז״

״זה לא עוזר הרבה. אולי פשוט תגיד לי״

״אני לא רוצה להביך אותך״

״קשה להביך אותי״.

״אני מהעבר הפרוע שלך״, אני אומר לה.

היא עוצרת לרגע. מסתכלת עלי. אני מדמיין שהיא מסמיקה. אולי לא.

״תסביר״

״לפני 15 שנים בערך, אולי יותר. אצל xxxx בדירה ביפו״

העיניים שלה נפקחות. עכשיו בוודאות היא מסמיקה.

״היינו...״ היא מחפשת מילה, ״היינו... ביחד?״ היא שואלת

״ביחד זו מילה קצת גדולה לדברים שקורים באורגיה, אבל כן. אני זוכר אותך בבירור. ״

אני מביט בה ולוגם מהיין. היא מביטה בי. מחייכת. קצת נבוכה.

בעלה מגיע. אנחנו מכירים מהעבודה. לא חברים. מכירים.

עוד קצת סמול טוק. הם מתנצלים שמאוחר והבייביסיטר וכל זה וזהו. הם הולכים.

אחת בלילה. הטלפון רוטט. הודעה בפייסבוק.

היא: ״אתה היית מאחורי, כשירדתי לחברה של XXXX. {סמיילי}״.

אני: ״כן״.

היא: ״איך זיהית אותי״

אני: ״קעקוע ציפור על כתף ימין. ויש לי זיכרון טוב. אני זוכר אותך מאוד בבירור״.

היא: ״אני זוכרת אותך עכשיו״

אני: ״שמח לשמוע״

היא: ״אתה עוד בקטע?״

אני: ״אני מעדיף אחד-על-אחת בימים אלו״

היא: ״אני שמחה לשמוע״

אני: {סמיילי}

אני מתעקש שהידיים שלך יהיו מאחורי הגב.

אני מחזיק לך את הראש ומזיז אותך איך שאני רוצה.

שיהיה ברור - אני לא רוצה שתעשי לי נעים.

אני רוצה לעשות לעצמי נעים - באמצעותך.