|
|
|
אני משחק עם הילדים, שותה קפה, מסדר צעצועים, מזיז בובות, מאכיל את הכלב. ומדי פעם אני מרגיש את השריטה שהשארת עם השיניים שלך על הזין שלי, וקופצת לי לראש תמונה שלך, מעורפלת, רטובה ומרוחה. והריח עולה לי באף. של זיעה וגמירה וכוס ותחת. ואני לוקח לגימה מהקפה וממשיך.
כמו חית פרא, אני מסמן אותך כטריטוריה שלי עם שתן.
אני נוהם כשאני נושך לך את הצוואר ומשאיר בך סימני שיניים.
אני מתנשף כשאני גוהר עלייך.
דוחף את הפנים שלך לשיער החזה שלי.
אני מטפטף לך זיעה על הפנים כשאני גומר.
אני מורח אותך בכפותי.
אני נועץ בך ציפרניים ושורט.
אני מכה וחובט וחונק וצובט.
זה לא סקס או סשן, מה שקורה ביננו.
ככה זה מרגיש כשתוקף אותך דוב.
היא מתחילה להתפשט.
״עצרי. לא אמרתי להתפשט. אמרתי להשתין״.
היא מסתכל עלי לרגע. שותקת. עומדת על המסך מולי. מרימה רגל אחת על האסלה. מחכה.
אני רואה את הרצון לשחרר על הפנים שלה. סוג של בקשה לעזרה. ואני רואה את השחרור על הפנים, לפני שהכתם מופיע על המכנסיים. כתם כהה, הולך וגדל ומטפטף. זה נמשך כמה שניות עד שברור שהיא סיימה.
״עכשיו תתפשטי״.
היא מתפשטת. מקלפת מעצמה מכנסיים ותחתונים ספוגי שתן.
״עכשיו תדחפי את התחתונים שלך לפה. תסחטי מהם את כל הנוזל״
היא מצייתת.
״ועכשיו הפלאג״.
אני: תדחפי את הלשון שלך לתחת שלי ואל תפסיקי עד שאגיד לך לעצור.
<יומיים עוברים>
אני: את יכולה לעצור עכשיו.
המתנה שלי אלייך היא חופש.
היה כיף.
אני מקווה שיהיה לך טוב.
לא ניפגש יותר.
היא שולחת לי תמונה של הסימן הכחול על התחת שלה.
אני שולח לה תמונה של השריטה שהיא השאירה לי על הזין.
״כואבות לי הפטמות״, הוא כותבת.
״יש לי זיקפה במכנסיים״, אני עונה.
היא מפגיזה אותי בתמונות.
היא: לא אכפת לי שאתה נשוי, זו הבעיה שלך. העיקר שאתה לא סוטה.
אני: אההההההה....
אני צריך פורקן.
את צריכה פורקן.
הפורקן שאני צריך יושב בול על הפורקן שאת צריכה.
אנחנו לא מדברים על קשר, או זוגיות או כלום. אני משתמש בך. את משתמשת בי.
אף אחד מאיתנו לא מתכוון לדבר על זה עם החברים שלו. עם המשפחה שלו. עם אף אחד.
אני צריך לשמור על דיסקרטיות. את מתביישת במי שאת.
אז מה אכפת לך שאני נשוי?
היא: אני מניח שאתה רוצה אותי מגולחת לגמרי.
אני: השתגעת? מי מגלח כוס ג׳ינג׳י? תגדלי פאקינג בוש ענק!
עכשיו היא עושה לי סצינת היעלבות, כי הלכתי להשתין בשירותים אחרי הסשן.
נו באמת. למי יש כח לשיט הזה?
