לפני 4 שנים. 14 ביולי 2020 בשעה 8:18
כל פעמוני האזעקה שלי צלצלו, והתעלמתי.
הבטן אמרה לי שמשהו שם פגום עמוק בפנים, אבל הזין הסתכל על התמונות בעינו האחת והוריד את הווליום של הצלצולים.
העור המתוח והחזה העומד והנכונות פחות או יותר לכל דבר, לא מפצים על המבט הקפוא הזה של מישהי שמתה מבפנים.
משהו מאוד פגום שם. פצוע עמוק.
להיות כנועה זה לא להיות דג מת שמשתמשים בו כחפץ.
גם שימוש כחפץ הוא לא באמת שימוש כחפץ.
אבל חפץ בכל זאת.
אז עשיתי צעד אחורה, סגרתי את המכנסיים, התנצלתי. ״זה לא עובד״ אמרתי.
והלכתי.
