|
|
|
אחרי כל השנים והניסיון - זה עדיין מסובך, קשה ומביך אותי להעלות את ענין מקלחות הזהב עם פרטנריות ״רגילות״.
זה דבר אחד כשמגיעים מכאן או מכל היכרות פטישיסטית אחרת. אבל כשיוצאים עם ונילית מטינדר - יש דברים שקל לכוון אליהם ויש דברים שלא.
להוביל לסקס אגריסיבי, אנאלי, כאב, קשירות וכל זה - זה קל.
אבל עדיין, אחרי כל השנים והניסיון - לומר למישהי שמדליק אותי להשתין עליה - זה לא קל.
בכל מקרה זה לא נושא לשיחה בדייט ראשון.
לא משנה איך אני יודע.
מסתבר שיש עבודות ברחוב ואין מים בבנין. לא יהיו בשעות הקרובות.
בקבוצה של השכונה מדברים על הרעש ועל זה שלא הודיעו, אבל מסתבר שהיתה איזו דליפה בלילה ועצרו הכל כדי לתקן. המים יחזרו עוד כמה שעות.
אבל אין לה עוד כמה שעות לחכות.
״אני לא יכולה לצאת מכאן ככה״ היא אומרת.
״ככה?״ אני מיתמם.
״נו, מסריחה משתן ועם כל השפיך שלך עלי״
״זה לא היה מתוכנן״ אני אומר
״אני יודעת״
״יש מים בשירותים״ אני אומר וצוחק.
״זה לא מצחיק״ היא אומרת.
״חכי״
אני ניגש למקרר ומוציא משם בקבוק מים קרים. ליטר וחצי הבקבוק האחרון בבית. אני מרוקן אותו לקערת נירוסטה גדולה.
״נתחיל עם זה״ אני אומר לה. ״זו לא מקלחת אבל זה מה יש״.
אני טובל מגבת ידיים קטנה במים ומתחיל לנגב אותה. היא נרתעת לרגע מהקור אבל אז לוקחת את המגבת ממני בשקט וממשיכה בעצמה. קצת סבון. קצת מים. מנגבת.
היא מנגבת את הפנים. מרטיבה את השיער כמה שאפשר. מנגבת את הזרועות והירכיים. עוברת על החזה.
ואני עומד ומסתכל. וזה מחרמן ברמת הפנטזיה של ילד בן 15.
אבל אני לא בן 15. אז אני עומד מולה עירום ונוגע בעצמי.
״אין לך גבולות אתה״ היא אומרת.
״אין לך זכות להתלונן. מצאתי לך פתרון״
״אתה צודק״
היא מסתבנת בעדינות ומנגבת עם מגבת לחה. הזין שלי מתקשה. היא מתסכלת עלי ומחייכת כשהיא מנגבת לעצמה את החזה והתחת.
אני מתקרב לגמירה.
״אל תגמור עלי״ היא מבקשת.
״you're no fun״ אני אומר וגומר מולה שם, על רצפת המקלחת.
״אין לך אלוהים״ היא אומרת ומחייכת.
״תגידי תודה שאני לא מבקש ממך ללקק את הרצפה עכשיו״ אני אומר עם חיוך.
״תודה באמת״ היא אומרת ומתחילה להתנגב עם מגבת יבשה.
יש פער מהותי בין לשכב עם מישהו, לבין לתת למישהו לזיין אותך.
פורים עכשיו.
אז אני יכול להתחפש למישהו שאת שוכבת איתו, אבל אני בענין של כנות - אז אני חושב שמה שאת צריכה כרגע זה להוריד את התחפושת הזאת שאת לובשת כל יום ולתת לי לזיין אותך.
אנחנו הולכים מהבר אלי הביתה. חמש דקות הליכה.
״בוא נמהר״ היא אומרת, ״חייבת פיפי״.
״בואי נעצור״ אני אומר ומתיישב על ספסל, ״שבי איתי״
״די נו״ היא אומרת ואני מחווה לה לבוא לשבת.
אנחנו ממש מתחת לבית שלי. פחות מדקה מהשירותים.
״בואי״ אני אומר.
לילה ועדיין קריר. אני יכול להרגיש את הספסל הקר דרך המכנסיים.
היא מתיישבת.
״אני חייבת״ היא אומרת
״אני יודע״, אני עונה, ״תעשי״.
״לא בא לי ככה״ היא אומרת, ״בוא למעלה״.
״אין לך מפתח. את יכולה לעשות פה בישיבה על הספסל איתי או בחדר מדרגות״
״אני שונאת אותך״ היא אומרת וקמה. אני רואה אותה נכנסת לחצר של הבנין הצמוד. היא נעלמת בין השיחים לדקה וחוזרת.
״אתה לא מחליט על הכל״ היא אומרת עם טון של ״ניצחתי״ בקול שלה.
״אני לא מתעקש על הכל״ אני מתקן אותה.
״נעלה אליך?״
״לא״, אני אומר.
״נו....״ היא אומרת, ״אל תהיה כזה״.
אני מוציא את המפתח מהכיס ״אני אשב פה עוד קצת. נעים לי כאן. תעלי. תתפשטי. תתקלחי. תחדירי את הפלאג. ותחכי לי בסלון. כפופה קדימה על שולחן האוכל״.
היא מסתכלת עלי. לוקחת את המפתח.
היא תחכה.
אני מסתכל על הטלפון - בודק מה השעה ובזמן שאני נותן לה לחכות אני עושה עוד שאכטה ומפלרטט עם מישהי אחרת באחת האפליקציות.
אף אחד לא מדבר על זה שאני עושה ארבע כביסות מצעים כל שבוע.
שבת. העמסתי את הילדים ונסענו לטייל. הצלחנו למצוא איזו פינה לפיקניק ביער. חצי שקט. כמעט נוח. הם רצים. אני מוציא בירה ואין לי פותחן. אני ניגש לקבוצה שהתמקמה על שולחן הפיקניקים 50 מטר מאיתנו ואני אני קולט שזו היא.
השיער שלה פרוע. יש לה תינוק במנשא וילד שהיא מנסה לדחוף לו פיתה, אבל זו היא.
אני קופא במקום כשאני קולט אותה.
היא קופאת במקום כשהיא רואה אותי.
אני מסתכל עליה. היא מסתכלת עלי.
-- פלאשבק--
הזין שלי בפה שלה והיא כולה מכוסה ברוק ודמעות. אני מחזיק לה את השיער ודוחף חזק. היא נחנקת. אני יוצא והיא כמעט מקיאה. אני חוזר ומזיין לה את הפה בלי רחמים. נכנס עמוק וחזק. אני מוציא את הזין ויורק לה לתוך הפה. אני נותן לה סטירה.
״מה את?״
״אני זונה מסריחה״
״מה את?״
״אני חור״
״מה חור רוצה?״
״תשתמש בי״
אני נותן לה עוד סטירה וממשיך לדפוק לה את הגרון עד שאני גומר.
--סוף פלאשבק--
אני פונה לבעלה - ״אפשר להשאיל פותחן? נתקעתי בלי״
הוא פותח לי את הבירה בעצמו. אני שואל אם הוא רוצה אחת והוא אומר שיש להם מספיק.
אני אומר תודה וחוזר לילדים.
הטלפון שלי מונח על המחצלת וכשאני חוזר כבר מחכה לי הודעה ״????????!!!!!???????״
״מקרה. ארץ קטנה. אני לא סטוקר״ אני עונה לה.
היא שולחת חיוך.
״ואולי אני כן״
היא שולחת פרצוף כועס.
״מה קורה השבוע?״ אני שואל
״לא עכשיו״ היא עונה.
אני נשכב על המחצלת. מביט בעין אחת איך היא רודפת אחרי הילדים. איך היא אוספת את השיער ברישול. איך היא צריכה את מה שאני נותן לה.
אני מצמיד את קצה הזין שלי לפנים שלה, בדיוק לנקודה שבה שורש האף נוגע בשקע של העין - וגומר.
העיניים שלה עצומות. היא שוכבת על הגב ושלולית קטנה של זרע מצטברת לה שם.
היא קשורה למיטה ולא יכולה לנגב בעצמה או להתהפך.
״טישו״ היא אומרת.
״לא״ אני אומר, ״אל תזוזי״.
אני נוגע בפנים שלה.
״זה יפה לך ככה, עם הגמירה שלי. אני חושב שאשאיר אותך ככה״.
״נו...״ היא אומרת ואני צוחק.
״עוד קצת״ אני אומר, ״מה הקוד לטלפון שלך?״
היא עונה. היא יודעת.
אני מצלם אותה ככה. במכשיר שלה. מה יהיה עם התמונות האלה נמצא בידיים שלה. כך זה תמיד.
״נעים?״ אני שואל
״לא״ היא עונה.
אני מתחיל לצלם סרטון.
גורף באצבע אחת את הזרע משקע העין שלה לכיוון הפה. נותן לו להמרח לה על הפנים. אני לא צריך לומר לה לפתוח את הפה.
היא מחזיקה הכל בפה עד שאני אומר לה לבלוע.
אני עוצר את ההקלטה ומשחרר אותה. היא מנגבת את הפנים עם הידיים.
״אסור לך להסתכל עכשיו על התמונות והסרטון״, אני אומר, ״רק בערב לפני השינה, כשתעשי ביד״.
״טוב״ היא עונה ואין לי דרך לדעת אם זה באמת יקרה.
כמעט חצות כשהטלפון שלי רוטט עם הודעה.
היא שלחה תמונה אחת מהסט שצילמתי.
״גמרתי על זאת״ היא אומרת, ״לילה טוב״.
אם הלכת הביתה עם תחושה של גועל עצמי ו-״בשביל מה הייתי צריכה את זה״, אבל אז שבועיים או חודש או יותר אח״כ את מפנטזת על זה ורוצה להפגש שוב - אז עשיתי את עבודתי נאמנה :-)
ושיהיה לנו בהצלחה.
היא יושבת על הזין שלי וזזה מהר ואני מרגיש את הגמירה שלה מתקרבת.
אני מכיר את זה ויודע מה יקרה. היא תגנח ותאמר שהיא גומרת. ואז תשלוף אותי החוצה וזרם חזק ישפריץ ממנה עלי וכמה שניות אח״כ היא תחדיר אותי שוב לתוכה ותמשיך.
והכל קורה כצפוי, כמעט.
היא זזה. היא גונחת. היא אומרת ״אני גומרת״ והיא שולפת את עצמה מהר ממני.
אבל...
היא מזנקת קדימה ומקרבת את הכוס שלה לפנים שלי. מתישבת לי על הפה.
היא נוגעת בעצמה והזרם החם והחזק הזה יוצא ישר לפנים שלי. לפה שלי. ממלא אותי.
אני רטוב. אני בולע. אני מנשק לה את הכוס. אני מחזיק לה את האגן ודוחף את הלשון שלי עמוק פנימה.
אני ממשיך ככה עד שהיא גומרת שוב. ושוב הפה שלי מתמלא בנוזלים שלה.
״תחזרי לזין שלי״ אני אומר לה והיא מתיישבת עלי שוב. מחדירה אותי מהר ועמוק.
היא רוכנת קדימה ומלקקת את הפנים הרטובות שלי, ואז מתיישרת וממשיכה בתנועה.
אחר כך, הרבה אחר כך, אנחנו שוכבים במיטה מפורקים. חולקים את כוס היין ששמנו בצד קודם.
״הפתעת אותי עם זה״ אני אומר לה בהקשר של הגמירה הזאת.
״אני בכלל לא זוכרת שזה קרה״ היא אומרת, ״הייתי בעולם אחר״.
יש רק שתי אפשרויות, ושתיהן מובילות לאותו המקום.
אין כאן טריק או שפן בכובע.
אל תשברי על זה את הראש.
או שמשהו בך מדליק אותי - ואז אני מזיין אותך הכי חזק, אגרסיבי ומלוכלך שאני יכול.
או שאני שונא את עצמי על זה שאני נוגע בכך, ואני מוציא עלייך את כל הכעס הזה - ואז אני מזיין אותך הכי חזק, אגרסיבי ומלוכלך שאני יכול.
את כנראה אף פעם לא תדעי אם זה זה או זה. וזה גם לא משנה. התוצאה זהה. באמת.
זה לא משנה מה המניע שלי. לא באמת. לא לך או לי.
בסוף את תמצאי את עצמך באותו המקום על אותן הברכיים עם אותו הזין בפה או בתחת. עם אותן אצבעות שיחפרו בך ויכאיבו לך. עם אותו רוק או שתן שירטיב לך את הפנים והגוף. עם אותו טעם של זרע בפה. עם אותה תחושה של עלבון וריגוש.
ויהיה פורקן. זה קל. לי ולך. יהיה פורקן. זה ענין טכני. הזרע הוא אותו זרע. הרוק אותו רוק.
אבל זה לא יבוא לי בלילה בחלומות. בטח עוד אעשה ביד עוד פעם לפני שאלך לישון. פורקן זה בקטנה.
כי פורקן הוא נקודתי ולא מספיק.
פורקן אינו סיפוק.
וסיפוק לא יהיה פה.
לא לי לפחות.
לא איתך.
