הגרון

אני צריך שתגיעי בהתראה קצרה, בימים שארצה, איפשהו בין אחת עשרה בלילה לחצות, רק לכמה דקות.

אשתמש לך בפה, עד שאגמור ותלכי. זה במקום להביא ביד.

שומר לעצמי את הזכות לרצות דברים נוספים.

זהו.

״אני רוצה לראות אותך משתינה על השטיח. רוכנת על ארבע, כמו כלבה, במרכז הסלון״, היא מסתובבת סביב עצמה ונותנת לזרם לזלוג לך על הרגל לאט ואז מהר וחזק.

אני מחזיק לה את הראש בשיער, ודוחף את הפנים שלה לתוך הכתם הרטוב.

"תראי מה עשית״, אני דוחף חזק את הפנים שלה פנימה, ״תריחי״

אני מחזיק את הראש שלה חזק ״תריחי. אני רוצה לשמוע אותך שואפת את זה פנימה״.

אני מסתכל עליה מריחה. אני רואה את הפנים שלה נרטבות.

״תשכבי על הגב״ אני אומר, ומסתכל עליה נשכבת על הכתם.

אני עומד מעליה. אני פותח מכנסיים ומוציא את הזין.

״לא לזוז כלבה״ אני אומר ונותן לזרם לצאת ממני. אני רואה איך השתן שלי ניתז לה מהבטן והחזה. משפריץ לך מהפנים. נכנס לך לאף ולפה. 

״על הברכיים״ אני אומר ומכניס את הזין שלי לפה שלה כשהיא מתייצבת. אני מסתובב ונותן ללשון שלה לזיין לי את התחת. 

״תחפרי עמוק״ אני אומר ומרגיש. אני עושה ביד ומסתובב כשאני גומר. ממלא לה את הפה והגרון. אני משתין שוב. היא רועדת.

״תראי מה עשית״ אני אומר לה, היא מסתכלת עלי ואני נותן לה סטירה.

״יותר חזק״ היא אומרת.

תוך כדי, כשהיא עלי ואני בתוכה, היא עוצרת ומרימה את האגן שלה כלפי מעלה.

וכשהזין שלי קשה ורטוב מתחתיה, היא מחזיקה אותו ביד אחת, ובלי לשאול משחררת זרם חם של שתן עליו. 

אני מסתכל עליה. היא עלי. העיניים שלה משדרות פורקן. העיניים שלי אומרות עוד.

היא מרפה ומתישבת עלי שוב. מכוונת אותי פנימה ואנחנו ממשיכים כאילו כלום.

״את הרי לא מכירה אותי״, אמרתי לה אחרי, ״איך ידעת שלא אשתולל עלייך כשהשתנת עלי?״

״בשניה שנגעת בי ידעתי שאתה כזה״ היא אמרה, ״מרגישים״

צחקתי.

״חוץ מזה״, היא אמרה, ״כבר גמרתי. אז מה היה לי להפסיד״

צחקתי שוב. ״אני מחבב אותך״ אמרתי, ״כנסי למקלחת״.

״תהיתי למה אתה מחכה״, אמרה.

שיקרתי לה.

סיפרתי שאני נשוי ושאנחנו נפגשים בדירה של חבר, למרות שאני גרוש וזה הבית שלי.

בסה״כ חיפשתי מישהי להזדיין איתה בשעות הבוקר, בלי כאבי ראש ובלי לדבר יותר מדי. ובלי שהיא תרצה ממני שום דבר. לפעמים להיות פנוי זו מגבלה. אז שיקרתי. לפעמים זה קל יותר ועדיף. היא נשואה אז לצורך הענין גם אני נשוי. אני יודע איך זה. הייתי גם שם. פורקן מהיר. שימוש הדדי. אני עושה לה ככה. היא עושה לי ככה. לאף אחד מאיתנו לא אכפת מהאחר. זה ענין של גוף. כמה לחיצות. כמה דחיפות. כמה טיפות של זיעה. קצת כאב. שפריץ פה. שפריץ שם. 

זין תכיר, זה חור. חור, תגיד שלום לזין. 

שעה של שקט בתוך הראש שלי.

אז שיקרתי לה. ואני לא מתבייש בזה בכלל.

האם היא תשוב? לא יודע. לא אכפת לי.

האם אני רוצה שהיא תשוב? לא יודע. לא אכפת לי.

הייתי אז מישהו אחר והיא כבר סגרה מאז את הבלוג ומחקה את הפרופיל, אבל הייתי הראשון שלה בעולם הזה, לא באופן כללי, והיה בזה אז משהו מיוחד.

היא כתבה עלי פוסטים אז ואני, שהייתי אז מנוסה אבל לא מאוד, השתמשתי בגוף שלה כמו מעבדה, כמו קורס מזורז בבדס״מ. מתיחת גבולות של כאב. של קינק. של תקשורת. היא לא אמרה לא, וגם ידעה לומר מה היא רוצה. היינו נפגשים רק באור יום חזק ולא מסתתרים. הדם היה אדום. השתן היה צהוב, השפיך היה לבן ולפעמים האנאלי היה חום. ככה זה. אין מה להיות נבוך. אין מה להתכחש. התפלשנו ביחד בדיר החזירים שלנו. הכל היה קשה ואלים וכואב ורך ונעים. זה היה חם ונוח ושנינו ידענו שאין לזה עתיד. 

כמעט ולא דיברנו מחוץ למפגשים שלנו וגם מאז, המילים קצרות. מאז גדלנו. עברנו הלאה. משפחות. ילדים. קריירה. חיים. כל זה.

אני עדיין חושב עליה הרבה, אבל לא חוצה את הקו כי אין סיכוי ואין על מה. ולמרות הנוסטלגיה, אני לא טיפוס נוסטלגי. אם ניפגש בעתיד, זה לא יהיה כמו העבר. זה אף פעם לא כמו העבר.

אתמול גיליתי שאחיינית שלי היא סטודנטית שלה.

״תמסרי לה ד״ש ממני ביום ראשון״, אמרתי

״מאיפה אתה מכיר אותה?״

״אנחנו חברים ותיקים״, אמרתי, ״היא תשמח לשמוע ממני״. ובראש אני יודע איך לשמוע את השם שלי ככה פתאום יוציא אותה משיווי משקל.

היא יורדת על הברכיים בתוך האמבטיה שלה, מסתכלת עלי ופותחת את הפה.

"תסגרי את הפה״ אני אומר לה, ״תעצמי עיניים״, היא מצייתת ואני משחרר. הזרם יוצא ממני אל המצח והשיער שלה. ניתז לה מהפנים.

היא שוב פותחת את הפה. ״תסגרי את הפה״. היא סוגרת.

אני מכווץ. עוצר. אני מנצל את זה שאנחנו אצלה והיא באמבטיה. 

״תשכבי על הגב״ אני אומר לה, והיא נשכבת כמיטב יכולתה. המקום קטן מדי.

אני משחרר שוב. מכוון את הזרם מהפנים, אל הצוואר, אל החזה, אל הבטן, אל הכוס, אל הירכיים ועד כפות הרגליים.

אני סוחט את הטיפות האחרונות ממני ומצטער שאין לי עוד.

״זה היה המון״ היא אומרת, שוכבת שם רטובה.

״לא הספיק לי״ אני עונה.

״אף פעם לא מספיק לך״ היא אומרת. והיא צודקת.

אנחנו מכתבים ומתכתבים והיא שולחת תמונה ועוד תמונה ומספרת מה היא אוהבת ומה לא.

ואני הולך לישון וקם בבוקר ופאאאאק... כבר שכתבתי איתה פעם. לפני חצי שנה.

אני דולה פרטים מהזיכרון וכותב לה שכבר הזדיינו פעם (כולל תאריך מדויק), והיה לא משהו. לא התחברנו טוב ואני לא מאמין שמשהו ישתנה גם עכשיו.

והיא מסכימה שהיה לא משהו. לא היה חיבור וכו׳. ואין מה לנסות שוב. וזה מסביר למה הייתי מוכר לה.

אל תמחקי את השיחה הפעם, אני אומר לה. שלא נצטרך לעבור את זה שוב.

וזהו. נפרדים בנימוס. אין מה לקפוץ לתוך זה שוב.

והכי גרוע?

זו לא הפעם הראשונה או השניה שזה קורה לי.

אני על הרגליים משש בבוקר והשעה בערך עשר וחצי בלילה כשאני נכנס אליה הביתה. אני נותן לעצמי חצי שעה. צריך לקום מוקדם גם מחר. חצי שעה. משתמש והולך.

אבל זה טוב. וזה נמשך. וכשאני גומר בפעם השניה השעה כבר קרובה לאחת בלילה. אני מוותר על מקלחת ונכנס לאוטו. עוד חצי שעה. חיפוש חניה. טיפוס במדרגות. מוריד בגדים ובום. אני נרדם.

השעון מעיר אותי בשש וחצי שוב. אני מסריח מסקס ועייף מחוסר שינה וחלומות רעים. בטלפון יש הודעה ממנה שבא לה עוד.

אני עוצר אצלה בדרך שוב בשביל עוד, בשמונה וחצי בבוקר. אבל אני עייף. לא שתיתי קפה. לא עומד לי.  אני נשכב על הגב. גמור. יש עולם שלם בתוך הראש שלי שהוא לא עניינה.  אני מרגיש את הפה שלה, חם ורך על הזין שלי ונותן לה לעשות את שלה. בקושי עומד לי ואני גומר לה בפה. רפוי. עייף. חלש.

לא קיבלתי מזה את האנרגיה שהייתי צריך. גם לא פורקן. אני צריך לישון. אני מסרב להצעה שלה לקפה וקונה בחוץ בדרך לאוטו. נוסע. אני צריך לישון.

יש כתמי דם קטנים על הסדין, בתוך שלולית הגמירה שלה. יש ריח של קונדומים ובקבוק לובריקנט ריק. אני מתנשף כמו כלב שרץ מרתון באמצע אוגוסט. זיעה נוטפת ממני. יש טיפות זרע על הבטן, החזה והפנים שלה. יש שריטות על הגב שלי. אני מנסה. לקום אבל הגב שלי כואב. יש סימן נשיכה על הירך שלי.  הפה שלי יבש. כוס המים שעל השידה נראית לי במרחק קילומטרים. אני שוכב על הגב כמו לוויתן מת על החוף. מסובב ראש ומסתכל עליה. היא מתסכלת עלי. היא שולחת יד ומחזיקה לי את הזין. לוחצת. 

״תני לי דקה״ אני אומר, מתנשף, ״או עשר, או שמונים״.

היא לוחצת שוב. ״יש שפיך בשיער החזה שלך״ היא אומרת. צוחקת.

אני נוגע. רטוב ודביק. קורה. היא לוחצת שוב.

״בוא למקלחת. אני אשטוף אותך״, היא אומרת.

״זו השורה שלי״ אני עונה.

״תתרגל לאכזבות״ היא אומרת, ״ותפסיק להתבכיין. בוא״.

אנחנו מזדיינים ומזיעים ובחוץ גשם והכל חם ומזיע מתחת לפוך. והיא צועקת ואני גומר ואנחנו מתרסקים על המזרון מתנשפים. שוכבים על סדין חצי רטוב ומתכסים בשמיכה.

ואני אומר לה ״אני תכף מתפוצץ. בואי למקלחת״.

והיא אומרת ״לא בא לי לצאת מהפוך״

ואני כזה ״נו... בואי״

והיא כזה ״תזיז את השמיכה ותעשה כאן״

ואני כזה ״לא במיטה״

והיא כזה ״כבר עשינו את זה גם במיטה״

ואני כזה ״כן, אבל...״

והיא ״אבל מה?״

ואני ״במיטה שלך. לא בשלי״

והיא כזה.

ואני כזה.

והיא מסננת איזה טון כועס כזה מבין השיניים וקמה למקלחת. ״יש לך מזל שאתה חמוד״ היא מוסיפה.