אנחנו יושבים בחוץ. בירה. משהו קטן לאכול. שמש.
אני מכניס זית לפה, נוגס בו. הוא מר לי מדי. משהו בו לא טעים לי. אני מוציא ושם על הצלוחית.
כמה דקות אח״כ, אחרי שאכלה את כל הזיתים האחרים היא לוקחת גם אותו ומכניסה לפה שלה.
״זה היה בפה שלי״ אני אומר לה, ״לעסתי את זה״.
היא מתקרבת אלי, ״לפני שעה התחת, השפיך והשתן שלך היה בפה שלי״, היא אומרת בשקט, ״נראה לך שתהיה לי בעיה עם זית שהיה בפה שלך?״
״יש בזה משהו״ אני אומר. אני לוגם מהבירה שלי וחושב על מה לעשות כשאצטרך להשתין שוב.
את הכל עשיתי אלף פעמים עם אלף נשים.
זו לא הגמירה על הפנים שלה, כמו הסטירה שאני נותן לה שניה אח״כ שמורחת את הכל.
זה לא הרימינג, כמו היכולת שלי לשחרר את המשקל שלי וללחוץ את התחת שלי על הפה שלה עד שהיא נחנקת.
זה לא השתן שיוצא ממני, כמו המבט שלה כשהוא פוגע בה.
את הכל עשיתי אלף פעמים עם אלף נשים.
עם כל אחת, אלו הדברים הקטנים שאני חוזר אליהם (או לא חוזר אליהם). זה הפער בין כל אחת ואחת שמחזירה אותי לזה.
זה לא הדחיפה של הזין שלי לגרון או לתחת שלה, אלא התחושה של ההתמסרות כשהם נפתחים לקראתי.
זו הפעם הראשונה שלי שם. אני מקיש את הקוד ועולה במעלית. דופק בדלת. נכנס.
יש איזה שלום/שלום כזה, למרות שסיכמנו שלא מדברים.
אנחנו במסדרון בכניסה, צמודים לדלת. לא זזים.
״איפה?״ אני שואל
״פה״ היא עונה.
״פה״ אני אומר, בלי טון של שאלה.
אני פותח את המכנסיים, מפשיל קצת מקדימה, מוציא את הזין. היא מסתכלת. היא מורידה מעיל מהמתלה שעל הקיר לידי ומניחה לרגלי. היא יורדת על הברכיים, מכניסה את הזין שלי לפה שלה ומתחילה. אני נשען אחורה על הקיר, נותן לה לעשות את שלה. לא מתערב.
זו לא המציצה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי, אבל גם לא הכי גרועה. היא משקיעה. הדקות עוברות. מתישהו אני תופס לה את הראש ומכוון אותה קצת יותר. דוחף קצת יותר חזק. קצת יותר עמוק. אני לא אגמור ככה בחיים. בא לי לזיין אותה אבל סיכמנו מראש מה הולך לקרות.
מתישהו אני מכוון אותה לביצים שלי, היא מלקקת בזמן שאני עושה ביד. כשאני מתקרב לגמירה אני מכוון את הפה שלה למקום הנכון וגומר. קצת בפה. הרבה על הפנים. היא לא זזה. מנקה את קצת הזין שלי בחולצה שלה, סוגר מכנסיים. שתיקה.
שתיקה.
שתיקה.
שתיקה.
שתיקה.
״ביי״ אני אומר
״ביי״ היא אומרת.
ואני הולך.
״אני שונאת שאתה גומר לי על הפנים.״ היא אומרת.
״אל תזוזי״ אני אומר לה וגומר לה בפה ועל הפנים.
היא לא זזה. היא לא מרוצה. זרע נוזל לה מהלחי והאף לכיוון השפתיים.
״אני שונאת אותך״ היא אומרת כמעט בלי להזיז את השפתיים.
״אני יודע״ אני מחייך, ״תישארי ככה״, אני ממשיך לגעת בעצמי, ״מחרמן אותי לראות אותך ככה״
״אני יכולה להתנקות?״ היא שואלת.
״תפתחי את הפה״ אני אומר ומכניס לשם את הזין שלי, רך ורופס רק דקה אחרי הגמירה. יש לה מבט של גועל. אני סוחט עם היד את טיפת הזרע האחרונה לתוך הפה שלה. וזז אחורה.
״תראי לי״ אני אומר .
היא פותחת את הפה. סוגרת. ״אני שונאת אותך״ היא אומרת.
״אני יודע״ אני מחייך, ״לכי״.
היא קמה ורצה לשירותים. אני שומע אותה יורקת לכיור.
״תכנסי למקלחת״ אני צועק לה מהחדר, ״אני אנקה אותך״.
ההוראות נכתבות בלשון זכר אך מתייחסות לשני (או שלושת, או כמה שיש) המינים.
איך לומר למישהי שאתה לא מעוניין בה:
לדוגמה:
אתם מוזמנים להשתמש בפורמט זה בצורה חופשית. חופשי מזכויות יוצרים.
זהו.
הערת אגב: אם הצד השני מתעקש ומנסה לשכנע - אז לברוח כמו ממגיפה.
---
גיף לא קשור כי בא לי.
אחרי כל השנים והניסיון - זה עדיין מסובך, קשה ומביך אותי להעלות את ענין מקלחות הזהב עם פרטנריות ״רגילות״.
זה דבר אחד כשמגיעים מכאן או מכל היכרות פטישיסטית אחרת. אבל כשיוצאים עם ונילית מטינדר - יש דברים שקל לכוון אליהם ויש דברים שלא.
להוביל לסקס אגריסיבי, אנאלי, כאב, קשירות וכל זה - זה קל.
אבל עדיין, אחרי כל השנים והניסיון - לומר למישהי שמדליק אותי להשתין עליה - זה לא קל.
בכל מקרה זה לא נושא לשיחה בדייט ראשון.
לא משנה איך אני יודע.
מסתבר שיש עבודות ברחוב ואין מים בבנין. לא יהיו בשעות הקרובות.
בקבוצה של השכונה מדברים על הרעש ועל זה שלא הודיעו, אבל מסתבר שהיתה איזו דליפה בלילה ועצרו הכל כדי לתקן. המים יחזרו עוד כמה שעות.
אבל אין לה עוד כמה שעות לחכות.
״אני לא יכולה לצאת מכאן ככה״ היא אומרת.
״ככה?״ אני מיתמם.
״נו, מסריחה משתן ועם כל השפיך שלך עלי״
״זה לא היה מתוכנן״ אני אומר
״אני יודעת״
״יש מים בשירותים״ אני אומר וצוחק.
״זה לא מצחיק״ היא אומרת.
״חכי״
אני ניגש למקרר ומוציא משם בקבוק מים קרים. ליטר וחצי הבקבוק האחרון בבית. אני מרוקן אותו לקערת נירוסטה גדולה.
״נתחיל עם זה״ אני אומר לה. ״זו לא מקלחת אבל זה מה יש״.
אני טובל מגבת ידיים קטנה במים ומתחיל לנגב אותה. היא נרתעת לרגע מהקור אבל אז לוקחת את המגבת ממני בשקט וממשיכה בעצמה. קצת סבון. קצת מים. מנגבת.
היא מנגבת את הפנים. מרטיבה את השיער כמה שאפשר. מנגבת את הזרועות והירכיים. עוברת על החזה.
ואני עומד ומסתכל. וזה מחרמן ברמת הפנטזיה של ילד בן 15.
אבל אני לא בן 15. אז אני עומד מולה עירום ונוגע בעצמי.
״אין לך גבולות אתה״ היא אומרת.
״אין לך זכות להתלונן. מצאתי לך פתרון״
״אתה צודק״
היא מסתבנת בעדינות ומנגבת עם מגבת לחה. הזין שלי מתקשה. היא מתסכלת עלי ומחייכת כשהיא מנגבת לעצמה את החזה והתחת.
אני מתקרב לגמירה.
״אל תגמור עלי״ היא מבקשת.
״you're no fun״ אני אומר וגומר מולה שם, על רצפת המקלחת.
״אין לך אלוהים״ היא אומרת ומחייכת.
״תגידי תודה שאני לא מבקש ממך ללקק את הרצפה עכשיו״ אני אומר עם חיוך.
״תודה באמת״ היא אומרת ומתחילה להתנגב עם מגבת יבשה.
יש פער מהותי בין לשכב עם מישהו, לבין לתת למישהו לזיין אותך.
פורים עכשיו.
אז אני יכול להתחפש למישהו שאת שוכבת איתו, אבל אני בענין של כנות - אז אני חושב שמה שאת צריכה כרגע זה להוריד את התחפושת הזאת שאת לובשת כל יום ולתת לי לזיין אותך.
אנחנו הולכים מהבר אלי הביתה. חמש דקות הליכה.
״בוא נמהר״ היא אומרת, ״חייבת פיפי״.
״בואי נעצור״ אני אומר ומתיישב על ספסל, ״שבי איתי״
״די נו״ היא אומרת ואני מחווה לה לבוא לשבת.
אנחנו ממש מתחת לבית שלי. פחות מדקה מהשירותים.
״בואי״ אני אומר.
לילה ועדיין קריר. אני יכול להרגיש את הספסל הקר דרך המכנסיים.
היא מתיישבת.
״אני חייבת״ היא אומרת
״אני יודע״, אני עונה, ״תעשי״.
״לא בא לי ככה״ היא אומרת, ״בוא למעלה״.
״אין לך מפתח. את יכולה לעשות פה בישיבה על הספסל איתי או בחדר מדרגות״
״אני שונאת אותך״ היא אומרת וקמה. אני רואה אותה נכנסת לחצר של הבנין הצמוד. היא נעלמת בין השיחים לדקה וחוזרת.
״אתה לא מחליט על הכל״ היא אומרת עם טון של ״ניצחתי״ בקול שלה.
״אני לא מתעקש על הכל״ אני מתקן אותה.
״נעלה אליך?״
״לא״, אני אומר.
״נו....״ היא אומרת, ״אל תהיה כזה״.
אני מוציא את המפתח מהכיס ״אני אשב פה עוד קצת. נעים לי כאן. תעלי. תתפשטי. תתקלחי. תחדירי את הפלאג. ותחכי לי בסלון. כפופה קדימה על שולחן האוכל״.
היא מסתכלת עלי. לוקחת את המפתח.
היא תחכה.
אני מסתכל על הטלפון - בודק מה השעה ובזמן שאני נותן לה לחכות אני עושה עוד שאכטה ומפלרטט עם מישהי אחרת באחת האפליקציות.
אף אחד לא מדבר על זה שאני עושה ארבע כביסות מצעים כל שבוע.
