ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הגרון

העמוק

(מה שאני מחפש זו מישהי שתכניס לי אצבע לתחת, כשאני מזיין לה את הגרון)
לפני שבועיים. יום שלישי, 19 במאי 2026 בשעה 5:04

היא שוכבת על הגב ואני מסתכל על הזין שלי מחליק בקלות לתוך התחת הפתוח שלה. בגיל הזה שלה, בגודל הזה שלה, זה מרגיש קצת לא הגיוני. הקלות הזאת. 

הכוס שלה נוזל לה על הירך. העיניים שלה עצומות. הפטמות שלה זקורות. ואני מחליק פנימה והחוצה. פנימה והחוצה. 

״תכאיב לי״ היא מבקשת, ואני לא מתעקש על הפוזיציה ומגביר את הקצב. מרגיש את התחת שלה משתחרר עוד. אני דופק חזק יותר עד שהשרירים שלי בוערים. עד שהגב שלי כואב. אני מרגיש זקן. היא מקבלת הכל אבל הפנים שלה מכווצות בכאב. אני שולף את עצמי החוצה, תולש את הקונדום וגומר לה על הבטן והחזה. התחת שלה עדיין פתוח.

״אני רוצה עוד״ היא אומרת

אני נותן לה ללקק את הזרע מהאצבעות שלי, כולי זיעה ונשיפות, צוחק ״תני לי דקה״ אני אומר ומקווה שלא אירדם.

היא מושיטה יד ומחזיקה את הזין שלי. ״עוד״ היא אומרת.

אני מחליק שתי אצבעות לתוך התחת הפתוח שלה, ואצבע אחת לכוס. מוציא ודוחף לה את כל השלוש לפה. 

״כמה דקות״ אמרתי.

היא עושה פרצוף כועס מזוייף כזה, כאילו צוחקת ומלקקת את האצבעות שלי. 

״תן לי לעזור לך״ היא אומרת ומקרבת. אני עוצם עיניים ומרגיש את השפתיים שלה על הזין שלי ואצבע אחת מנסה להחליק לי לתוך התחת.

״הפוך״ אני אומר לה ומרגיש אותה משנה תנוחה. אני מפשק רגליים ומרגיש את האצבעות שלה מתהדקות על הזין שלי ואת הלשון שלה מנסה להגיע למקום הנכון.

אני מניח יד על הראש שלה ומצמיד אותה אלי.

 

 

 

לפני שבועיים. יום שני, 18 במאי 2026 בשעה 4:59

יש לה איזה מין מבטא כזה מוזר, כאילו צרפתי אבל לא ממש. אולי רוסי ישן כזה, שנמחק עם השנים. אבל לא ממש. היא מספרת שהיא גדלה בכל מיני מקומות בגלל העבודה של אבא שלה, ושום דבר לא ממש התיישב עליה לגמרי. וזה מסתדר עם זה שהיא נראית מכאן אבל גם לא. איזו נסיכה אירופאית אצילית כזאת שבושלה יותר מדי שנים בשמש של המזרח התיכון. הכל מרגיש אצלה קצת לא מדויק, כמו איזו שחקנית גרועה בסרט דל תקציב. והיא גם מזדיינת ככה. כאילו משחקת את התפקיד, אבל לא באמת משכנעת. היא מספרת שהיא אוהבת אנאלי, אבל זה באמת מצליח ומחרמנת אותה המחשבה על מקלחות זהב, אבל כשאנחנו נכנסים למקלחת היא מנסה כל הזמן רק להתרחק מזה. מסיטה את הראש לאחור ומוודאה שהזרם לא יעלה מעל קו החזה שלה. יש לה מין נוכחות זרה כזו, כאילו היא משחקת תפקיד. והיא נותנת לי לעשות את כל מה שאני אוהב והכל, ואני מרגיש רע עם זה. הכל בסדר בין שני בוגרים ואני עדיין מרגיש כאילו היא עושה את זה בשביל מישהו אחר. לא בשביל עצמה. כמו איזו זונה שלא מצליחה לתת הופעה משכנעת ללקוח.

ואני גומר ואני מזיין ואני גומר ואני מזיין וכלום. והיא הולכת והיא חוזרת. ואני מזיין ואני גומר. ואין שם להט. משהו כבוי. חפץ. לא דומם. אבל חפץ. רובוט.

וזה מדליק אותי.

וגם לא.

 

 

 

לפני שבועיים. יום ראשון, 17 במאי 2026 בשעה 3:14

הרגשתי שהיא מתה לרוץ למקלחת. לירוק ולשטוף ולהתנקות. והחזקתי אותה.

הרגשתי את הגוף שלה נאבק בדחף הזה להלחם.

״תתמסרי לתחושה הזאת״, אמרתי לה, ״הגמירה שלי זוחלת עלייך לאט כמו אלף תולעי משי״.

היא לא זזה, אבל גם לא מרפה.

״תפתחי עיניים״, אמרתי לה והיא פקחה. ״אל תזוזי״, התמקמתי מעליה ונתתי לטיפת רוק גדולה לנזול מהפה שלי אל הפנים שלה, בדיוק אל גשר האף.

הרוק זלג לאט לכיוון העין שלה. היא עצמה עיניים שוב.

״מרגישה איך זה זז עלייך?״ כמו נמלים. כמו תולעים.

״כן״

״את רוצה לברוח מזה?״

״כן״

נתתי לעוד טיפה גדולה לזלוג ממני אליה. זורמת לה במורד הלחי. ועוד אחת על המצח. ועוד אחת על השפתיים.

״תפתחי את הפה״ אמרתי, ״תני לזה להכנס אלייך״.

אני מרגיש אותה מרפה. נרגעת בתוך התחושה הזאת של משהו זוחל לה על הפנים.

הנחתי ידיים על הפנים שלה ומרחתי את הכל. קירבתי את כפות הידיים לפה שלה ונתתי לה ללקק.

״לכי להתקלח״ אמרתי.

״תכף״ היא אמרה.

 

 

לפני שלושה שבועות. יום חמישי, 14 במאי 2026 בשעה 7:36

תני לי לעזור לך להזיק לעצמך.  תני לי עזור לך להגיע לתחושת הגועל והשנאה העצמית שאת מחפשת. לשכוח. לזכור. לשחזר את הטראומה. לגרד את הפצע. למשש את הצלקת. להתפלש בסחי. להתמסר לכלום הזה של הקיום שצועק לך. תני לי לעשות דברים שתתחרטי עליהם אח״כ. תתביישי. לא תספרי. או שתכתבי עליהם פוסט ותספרי לכולם עם איורים ותמונות. לא אכפת לי. תני לי לשלוח אותך הביתה אחרי ולשכוח ממך עד שאזכר שוב. תני לי לעזור לך להיות חפץ. חור. מטלית חד פעמית, לניגוב של הטיפה האחרונה מהקצה.

 

 

 

 

 

לפני שלושה שבועות. יום חמישי, 14 במאי 2026 בשעה 2:28

טינדר. מאצ׳. פגישה קצרה. סקס. בלי בדס״מ וכאלה. סתם סקס. לא סקס רע. לא סקס טוב. סקס. סביר כזה. פרווה.

אני שוכב במיטה שלה עירום.

״אני מת להשתין״ אני אומר לה. אני יודע שהיא לא תבין ולא תחשוב על זה אפילו. אבל לאלפית שניה אני מקווה.

״השירותים שם״, היא מצביעה ובועת התקווה הקטנה הזאת מתפוצצת. פלופ.

ואני הולך וכל הנוזל הזה יורד לטמיון.

 

לפני שלושה שבועות. יום שלישי, 12 במאי 2026 בשעה 4:58

אין לי כח לחפש אחורה בבלוג, אבל כתבתי עליה פוסט פעם. היא היתה שכנה שלי והיינו ידידים והיא היתה זונה. גברים היו באים והולכים. נכנסים אליה לדירה ויוצאים. והיה לנוג ם קטע קטן לי ולה. לא בתשלום. בקטע חברי כזה. והיא היתה זונה. לא מטפורית.

ילדה קטנה כזאת. חזה שלא צמח. רזה. קשיים כלכליים. זונה.

בכל מקרה זה היה מזמן, גם הפוסט, ואני רואה ברשתות פה ושם מה קורה איתה.

ואתמול היא התחתנה.

ואני תוהה אם בעלה יודע.

אני תוהה כמה מהאורחים יודעים.

כמה אנשים כבר היו בתוכה. כמה אנשים גמרו לה בפה. כמה עשרות? כמה מאות? 

אני תוהה כמה מהאורחים היו לקוחות?

כמה מהם לטשו בה מבט יודע. חושבים על עוד סיבוב איתה, בעמידה בשירותים, מרימים את שמלת הכלה. גומרים לה בפה. ויוצאים לדפוק עוד צ׳ייסר.

כולם השאירו צ׳ק. כולם כבר שילמו. כולם כבר גמרו לה בפה לפחות פעם אחת. כולם רוצים עוד.

 

 

 

עריכה: 

הנה, זה הפוסט הראשון עליה

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=82043&postid=1493277

 

 

 

 

לפני שלושה שבועות. יום שבת, 9 במאי 2026 בשעה 12:38

באמת שאין דרך טובה לומר בעברים piss-whore או cumslut.

 

לפני חודש. יום חמישי, 7 במאי 2026 בשעה 2:55

היא עוברת איזה תהליך מסודר של גמילה או טיפול או משהו כזה והיא שולחת לי מייל מפורט עם בקשה לא לענות וקובץ מצורף. בקובץ יש מכתב, שכנראה נכתב לכמה גברים אחרים במקביל, כי הוא כללי ופורמלי ולא מתייחס באופן ספציפי למפגשים שלנו. היא מסבירה שהיא עברה אז תקופה קשה, שגרמה לה לברוח לתוך מסלול של פגיעה עצמית - ובתוך כך גם מפגשים מרובים עם גברים. אין פה האשמה בניצול או משהו כזה. זה יבש ומסביר שהיא היתה חלשה ורצתה לשכוח וזו היתה הדרך שלה. היא מבקשת לשכוח. כלומר - מבקשת ממני, מאיתנו, לשכוח את מה שהיה. זו לא היתה היא באמת, אלא המחלה שלה. היא לא זוכרת חלק מאיתנו ומבקשת שלא נזכיר לה אם ניפגש במקרה. שלא ננסה לשלוח הודעות וליזום שוב דברים, לטובת ההחלמה שלה.

אני סוגר את המייל. לא נפגשנו הרבה. היתה איזו פעם באוטו ופעם אחת שקפצתי אליה הביתה. אולי פעמיים. שנאתי את עצמי על המפגשים האלה. עברו הרבה שנים. הייתי אז עם מישהי אחרת, עוד לפני ההיא שהתגרשתי ממנה. כמה שנים אחורה זה? 20? משהו כזה. אולי בגלל זה הפניה במייל. זה קרה לפני המצאת הוואטסאפ, הטלגרם, הטלפון החכם. הייתי אז בתקופה קשה בעצמי. באתי למפגשים ממקום לא טוב. רציתי לשכוח בעצמי. עברתי מאחת לאחת, כמו היום, אבל לא כמו היום. הייתי אבוד וחשבתי שיש איזה מוצא בכוס של נשים אחרות. אם רק אדחוף את הזין שלי למספיק חורים הכל יהיה בסדר. אבל אין מפלט. אין אור בפנים. 

מקום אחר. מצב נפשי אחר. 

אם מסתכלים מהצד זה נראה אותו הדבר. מפגש חטוף. שימוש. אגרסיביות. השפלות. זין. כוס. תחת. זרע. שתן. רוק. מכות. כאב. אבל זה לא. אז זה היה אחרת. המקום. התחושה. הכעס והבושה. התסכול והצורך בחיזוק חיצוני. מקום אחר. זמן אחר. זה עבר.

עברתי את התהליך שלה בלי לשים לב. התבגרתי. נרגעתי. מצאתי את המפלט שלי במקומות אחרים. וזה, הדבר הזה, קיבל את המקום שלו בתוך החיים שלי. השימוש. המשחק. הפסקתי לשנוא את זה ואת עצמי. התחלתי להינות. זה התהליך. לקבל את הצורך הזה ממקום טוב. לדעת להשתמש בלי לשנוא. בלי להשתמש בריחוק כקביים להשגת קירבה. להינות. זה מה שקרה. נכנס פנימה איזה חיוך שלא היה שם קודם. שעשוע קליל מהמשחק.

זה מה שזה. משחק. הגוף והנפש צריכים משהו. ואני מקבל קבל את זה בהשלמה. בשמחה. בידיעה שאני לא צריך להרגיש עם זה רע.

אני רק רוצה לדחוף את הזין שלי לחורים שלך.

כן כן. לא לא.

אם זה מתאים אז טוב. אם לא אז לא. בלי כעס. בלי שנאה. רק בטוב. 

להנות מההתמסרות לצורך של הגוף ושל הנפש.

 

 

 

 

 

לפני חודש. יום רביעי, 6 במאי 2026 בשעה 5:52

אני תוהה כמה זמן אני יכול למשוך את זה עד שתביני שאני לעולם לא אזיין אותך בכוס או בתחת.

מבחינתי את רק חור אחד. פה וגרון. ואני לא רוצה לדחוף שום דבר לשום מקום אחר.

אני תוהה כמה זמן עוד תחזיקי בתקווה הזאת עד שתוותרי, לכאן או לכאן.

זה בכלל לא קשור אלייך, i could not care less. זה קשור אלי. זה האגו שלי שמשחק איתך את המשחק הזה.

את כלי. גרון. פה. חור חם ורטוב לדחוף אליו זין. להשתמש בו. אני מחכה לראות כמה ביטול עצמי את יכולה לשאת בשבילי.

כמה שימוש אני יכול לסחוט ממך לפני שתתייאשי או לפני שימאס לי.

אז אני מזיין לך את הגרון וגומר לך על הפנים ושולח אותך הביתה לא מסופקת. כי ככה.

בא לי.

ולא בא לי משהו אחר.

 

 

לפני חודש. יום שני, 4 במאי 2026 בשעה 5:42

כמו אליס בארץ הפלאות, את שותה את מה שיוצא מהזין שלי ונעשית קטנה קטנה קטנה.