הגרון

מונדיאל 1998.

השתחררתי מהצבא כמה שבועות לפני כן. יצאתי עם מישהי, למדתי לפסיכומטרי ולא עשיתי כלום חוץ מללמוד, לתכנן את הטיול שלי, סקס ולצפות בכדורגל.

עוד גרתי בבית והיינו נפגשים אצלה בדירה שלה בדרום תל אביב. היא כבר היתה כמה שנים אחרי הטיול ואחרי הצבא. סטודנטית. מלצרית. נראתה לי גדולה. הלכנו למסיבות והזדיינו. עשינו סמים והזדיינו. ראינו כדורגל והזדיינו.

ואז יום אחד, תוך כדי, היא אמרה לי ״תכאיב לי״.

וכל הדלתות נפתחו וכל המנורות נדלקו לי בראש. וככה התחלתי ללכת בדרך הזאת. עם מישהי שהיתה קצת יותר מנוסה ממני וקצת יותר ישירה ממני (אז) שבסך הכל רצתה קצת ספאנקינג ומשיכות בשיער. ואני הרגשתי כמו המרקיז דה סאד לפחות. תמים. אני יודע. אבל ככה זה היה. ככה זה התחיל אצלי. לא היה עם מי לדבר. לא היה איפה לקרוא. בקושי היו אתרים או פורומים. לא היתה קהילה. עוד לא היה הדאנג׳ן (המקורי). אם היו מסיבות כאלה - לא ידעתי איפה למצוא אותן. כל זה בא אח״כ.

אבל אז, באותו הרגע, בפעם הראשונה שנתתי למישהי מכה כלשהי, והיא הסתכלה עלי ואמרה ״יותר חזק״, באותו הרגע ידעתי שאני במקום הנכון.