הגרון

תזכרי שבכל רגע נתון אני שואל את עצמי - ״מה יוצא לי מהקשר איתך?״.

״תוציא״ היא אומרת, מתנשפת. ״כואב״.

אני מושך את הזין שלי החוצה מהתחת שלה לאט.

היא מתגלגלת על הצד. מחייכת. חצי צוחקת. ״כאב לי נורא. זה היה ממש עמוק״.

היא כל כך מרוצה מעצמה כשהיא אומרת את זה, כאילו סיימה לטפס על איזה הר, שאין לי לב לומר לה שזה בקושי היה חצי זין.

בא לי להיות שמן ממש. בהמה. כמו איזה אמריקאי ענק כזה, שכולו קפלי בשר לבן שמוטים וזיעה ישנה.

בא לי להניח את הכרס הענקית שתהיה לי על הראש שלך כשאת יורדת לי. ולראות אותך מחטטת בקפלי השומן מחפשת מה להכניס לפה.

בא לי להרגיש אותך קטנה וחסרת אונים מתחת להר הבשר שהוא אני. 

בא לי לראות אותך שונאת את עצמך. סובלת.

בא לי לראות אותך נגעלת.

כשאני עומד על ארבע, עם התחת באוויר והראש שלי מונח על הכרית עם עיניים עצומות, ואת חופרת לי עמוק בתחת עם הלשון שלך...

...אני יכול להדחיק את כל מה שאני לא אוהב בך.

---

אני מספר לה מי אני.

---

היא: חחחחחחחח

אני:

היא: אתה ההוא שמשתין על כולן. יואואו... חחחח

אני: 

היא: זה לא הקטע שלי.

אני: זה מה שכולן אומרות :-)

היא: חחחחח

אני:

היא: לא ניסיתי אף פעם

אני: אז איך את יודעת שזה לא הקטע שלך?

היא: יודעים נו, אתה יודע. 

אני: 

היא: לא?

אני:

היא: כאילו, זה לא מדליק אותי. אבל...

אני: אבל מה?

היא: אתה יודע... לך תדע.

אני: אני יודע. אין לחץ. בירה / יין / שאכטה. נראה.

היא: נראה.

כל האיפור והציפורניים והבגדים גורמים לה להראות כמו ילדה קטנה שמתחפשת לאישה.

אני שולח אותה להסיר הכל. להתקלח. לשטוף את האיפור. את הבושם. לחפוף שיער. אני נותן לה סכין גילוח חד פעמי חדש ומורה לה להוריד הכל.

היא יוצאת. אני מריח אותה ושולח אותה שוב לעוד סיבוב. עוד סבון. עוד שמפו. 

היא יוצאת. נקיה. חלקה. רטובה ורועדת קלות. 

אני מושיט לה מגבת נקיה חדשה. היא מתייבשת.

אני מתקרב אליה ומריח אותה מקרוב, כמו חיית טרף שמחפשת סימני דם.

״עכשיו את נקיה״ אני אומר לה ומסתכל עליה. ״תסתובבי במקום״. היא מסתובבת.

היא כבר לא נראית כמו ילדה בתחפושת אלא כמו אישה בגילה. צעירה. מתוחה. החיים עדיין לא דרכו עליה לגמרי. גם זה יגיע, אבל לא היום.

״איך את מרגישה?״, אני שואל

״קר לי״ היא עונה.

״את נראית יותר טוב בלי כל השיט הזה עלייך״ אני אומר לה.

״תודה״ היא עונה ויש משהו נבוך במבט שלה. כאילו אף אחד לא מחמיא לה אף פעם.

״כנסי שוב למקלחת״ אני אומר.

״עוד פעם?ֿ״

״לא בדיוק״ אני אומר לה, ״תרדי על הברכיים ותפתחי את הפה״.

העור שלה מבריק ולח. הלשון שלה ורודה ומתוחה החוצה.

״תכניסי את הלשון״ אני אומר כשאני מרגיש את טיפות השתן הראשונות יוצאות ממני בהיסוס.

באחת האפליקציות, יש לי מאצ׳ עם מישהי שאני מזהה מפה :-)

היא יודעת מי אני, כלומר - היא מכירה אותי כאן.

היא לא יודעת שאני זה ההוא שיש לה מאצ׳ איתו שם.

אני תוהה אם לספר לה. 

״תגידי לי״ אני אומר לה.

אני מחזיק אותה צמודה אלי, במין כריעה/ישיבה כזאת, כשהזין שלי בתוך התחת שלה.

״תגידי לי״.

״אני שונאת את זה״ היא אומרת

״למה?״

״זה כואב ומשפיל ואני מרגישה מלוכלכת״

אני זז קצת פנימה והחוצה. היא מכווצת שפתיים.

״אז למה את נותנת לי לעשות לך את זה?״

״כי זה מדליק אותך״ היא אומרת, ״אני עושה את זה בשבילך״

״וזה מחרמן אותך?״

״כן״.

״כי את?״

״חור זיונים שלך״

אני נוגע בה. הכוס שלה נוטף. אני נותן לה ללקק לי את האצבעות.

״אז מה את רוצה?״

״תזיין אותי חזק״

״לא מספיק טוב״.

״תזיין אותי חזק בתחת״ היא אומרת, ״תכאיב לי״.

ואני יכול להרגיש את הזין שלי מתקשה עוד יותר.

סקס מביא סקס. חרמנות מולידה חרמנות.

קל יותר להדחיק ולא לעשות כלום לאורך חודשים או שנים, מאשר לעצור את הזרם כשהוא בא. אני בליבה של סופת רעמים של הנפש.

אני חוזר ממנה אחרי לילה של סקס מטורף וישר עושה ביד. אנחנו נפגשים שוב בערב ואני עושה ביד שוב אחרי שהיא הולכת.

בימים שאנחנו לא נפגשים אני רואה כל אישה כחתיכת בשר. 

״אני רוצה להכניס את הזין שלי לכל החורים שלך״ אני חושב על כל בחורה שניה ברחוב. אני מדמיין אותן עירומות ועל ארבע. ספוגות זרע ושתן. צועקות מכאב. מסריחות מזיעה ומין אנאלי.

אני קובע עם מישהי ואנחנו מזדיינים בעמידה על הדלת בדירה שלה. אני גומר אבל אין פורקן. אני צריך עוד.

אני מזיין אחת וחושב על כל האחרות.

הייתי רוצה עכשיו את ההיא שתעשה לי רימינג בזמן שאני מזיין את זאת. ואת ההיא שתשב לי על הפנים בזמן שזאת רוכבת עלי.

הרעב רק מתגבר ככל שאני עושה. הגוף שלי כואב, שרוט, פצוע.

אני משתין וחושב על ההיא מאתמול וההיא ממחר.אני חותך מהעבודה שעה מוקדם יותר, כדי להספיק לעצור אצל ההיא לפני שהילדים שלה חוזרים.  אני נמלט מבית של אחרת כשבעלה מודיע שהוא חוזר מוקדם מהצפוי.

אני מתעורר בלילה ועושה שוב ביד.

אני בליבה של סופת רעמים של הנפש. אין סימני דעיכה.

הריח מכה בי בבוקר כשאני נכנס לשירותים להשתין. המצעים מהלילה זרוקים על הרצפה ליד מכונת הכביסה. ריח חמוץ של שפיכה, זיעה ושתן צורב לי את הנחיריים. אני דוחף אותם למכונה. הם לחים. אני מפעיל מכונה בטמפ׳ גבוהה. כף היד שלי מסריחה מזה.

אני נעמד מול הראי. הגוף שלי שרוט. דם קרוש על הגב. סימני נשיכה על הכתף והזרועות. העיניים עייפות. הבל פה.

הזין שלי כואב. יש עליו שריטות קטנות וסימני שיניים אדומים.

האגן שלי כואב כשאני מתיישר. זה הגיל.

אני אוסף את הצעצועים המשומשים מרצפת חדר השינה. מקפל את הרצועות. מרים את הפלאגים המטונפים ומסמן לעצמי בראש לנקות את הרצפה אח״כ. קבוצות שיער תלוש ליד המיטה. אני מחזיר את הקיין והמצבטים לארון. מחזיר את בקבוק הלובריקנט למגירה. מנגב באצבע את הטיפה שדלפה ממנו לרצפה.

אני נכנס למקלחת ושוטף את עצמי במים רותחים. שוטף ממני את ליל אמש.

היא מתעוררת כשאני פותח את דלת הארון החורקת.

היא מחייכת. ״בוא למיטה״ היא אומרת

״אני צריך לזוז. את יכולה להישאר. שתי קפה וכל זה. אין לחץ. פשוט תטרקי את הדלת אחרייך כשאת יוצאת״, אני אומר לה.

״אני מפורקת״ היא אומרת.

״גם אני״ אני עונה.

היא משחילה את היד שלה לתוך התחתונים שלי ומחזיקה לי את הזין חזק. ״בוא למיטה״ היא אומרת.

״זריז״ אני אומר לה.

״זריז״ היא עונה, ״נשבעת״.