ציפי ציפי, שוב אני איתך. אני זוכר אותך זה מפעם, אבל כל פעם זה חדש.
ציפי.
ציפרלקס.
Escitalopram.
אחת מתופעות הלוואי של ציפי היא עיכוב השפיכה. עיכוב הגמירה. אני לא חווה את זה כמשהו מנטלי. אין ירידה בחשק או ברצון. יש דחייה של היכולת. זה בתקופת ההסתגלות בעיקר וזה יעבור. אבל עכשיו אני מזיין ומזיין ומזיין ומזיין ושום דבר לא מגיע. נגמר לי האוויר ונגמר לי הסוס לפני שיוצאת ממני טיפה. והיא שוכבת על המיטה, כולה כואבת ורטובה וגמורה מכל הכיוונים. ואני כלום. זיקפה חלקית וחרמנות שלא עוברת. היא כבר לא יכולה בתחת וכואב לה גם הפה, והכוס שלה צורב. ואני נוגע בעצמי ומתעייף. ועושה ביד שוב ומתעייף. כמה אפשר לחכות. ובסוף היא נוגעת פה ומלקקת שם ואני נוגע בעצמי וסוחט גמירה אחת גדולה בעיקר על עצמי. היא מלקקת את הטיפות מהבטן שלי בעייפות וצחוק.
זה יעבור. צרות של עשירים יש יאמרו. אבל בינתיים ציפי מנצחת. אין לי כח לעוד סיבוב, לא בא לי לנסות ואני קצת מרחם עליה.
שעות אח״כ, בלילה, אני מנסה שוב להביא ביד ומרגיש את המאמץ הנוסף הנדרש בשביל לגמור שוב.
אההח ציפי ציפי. זה יעבור.