״את יודעת איפה למצוא אותי״, אני אומר לה בכל פעם שאנחנו נפרדים.
והיא מוצאת.
הודעה פה. מפגש שם. כשמתאים. כשמסתדר. אני עוצר אצלה לפני העבודה. היא קופצת אלי אחרי שהיא מורידה את הילדים במסגרות. כשמסתדר. איפה שפנוי. זה ענין פונקציונלי. מענה על צורך. יושבים קצת ומדברים, אם יש זמן. אם לא, נכנסים ישר למיטה או למקלחת. או גם וגם. אין רוטינה, אבל גם אין הפתעות. זין. כוס. תחת. יריקה. סטירה. לשון. ספאנק. זרע. קצת כזה וקצת כזה. היא גומרת. אני גומר. או להפך. או רק אני. או רק היא. מה שיוצא והזמן מאפשר. אני כמעט ולא יוזם מפגשים. משאיר את זה בדרך כלל לרצונות שלה. מחכה עד שהיא תהיה רעבה מספיק או צריכה לשכוח מספיק.
״זו פעם אחרונה״ היא אומרת כמעט בכל פעם שאנחנו נפרדים.
״את יודעת איפה למצוא אותי״, אני אומר לה בכל פעם שאנחנו נפרדים.
״באמת״, היא אומרת, ״התחלתי לצאת עם מישהו״.
״בהצלחה״, אני אומר לה עם חיוך, ״את יודעת איפה למצוא אותי״.
והיא מוצאת.