הגרון

הודעה נכנסת: חמש דקות

הודעה יוצאת: ok

אני יושב באוטו, מביט בטלפון, מציץ במראה המכוונת לדלת הכניסה לבית שלהם. שכונה שקטה. בתים צמודי קרקע. 

שעת בוקר מוקדמת. 

הדופק שלי קופץ כשהדלת נפתחת. בעלה יוצא. מתמתח. מכניס אוזניות. משחק קצת עם הטלפון. מתמתח שוב. עוד קצת עם הטלפון. 

נו, צא כבר.

עוד מתיחה. והוא מתחיל לרוץ.

אם הכל עובד כמו שצריך, יש לנו בערך 45 דקות.

דקה עוברת.

עוד דקה.

הודעה נכנסת: בוא.

אני מזנק מהאוטו והולך מהר אליהם הביתה. הדלת פתוחה. אני נכנס. היא מחכה על המרבד במבואה. על הברכיים. עירומה לגמרי. השיער שלה רטוב ממקלחת. ריח של קפה באוויר. היא פותחת את הפה ואני מזיין לה את הגרון בלי להתחיל בעדינות. ישר עמוק פנימה. אני יורק לה על הפנים. מתאפק לא לתת סטירות, שלא תישאר עם פנים אדומות. אני יורק לה בפה וממשיך לזיין. מושך לה בשיער.

אני מרים אותה לעמידה, מוציא קונדום מהכיס ומלביש. חודר אליה מהר מאחור. תופס אותה בשיער ומזיין חזק. מרגיש את העצמות שלה רועדות. מרגיש את הרגליים שלה קורסות. שומע את הגניחות והנשימות ואנקות הכאב. 

אני ממשיך ככה עד שאני גומר.

אני מסיר את הקונדום, מוריד אותה לברכיים ומוזג את כל הגמירה שלי ממנו אל הפה שלה.

היא פותחת את הפה ומראה לי. משחקת בזה קצת עם הלשון. בולעת. אני נותן לה נשיקה. עם לשון.

אני מתנקה מהר עם מגבון, לוקח את הקונדום. אומר יפה שלום ויוצא.

35 דקות. הרגיש כמו דקה.

אני יושב באוטו, מביט בטלפון, מציץ במראה המכוונת לדלת הכניסה לבית שלהם. שכונה שקטה. בתים צמודי קרקע. 

אני יכול כבר לנסוע, אבל אני יושב שם עוד קצת. אני רוצה לראות אותו חוזר.