אנחנו יושבים על הספה שלהם, בסלון שלהם, בבית שלהם.
מסתכלים עליהם מזדיינים על מזרון מתנפח על הרצפה.
היא מחזיקה אותי באי נוחות. אני סתם מרגיש מוזר.
כמו לצפות באיזה סרט לא טוב.
הוא מרים אלי מבט. היא שולחת יד מהרצפה אל הקרסול שלה.
״מצטרפים?״ הוא שואל.
אני מסתכל עליה. היא מסתכלת עלי. אני לא ממש בעניין. גם היא לא.
״לא היום״ אני אומר, ״רק באנו לצפות״
הוא לא עונה והם ממשיכים. אני מאבד עניין. גם היא.
״נראה לי שאנחנו נזוז״, אני אומר, ״חשבנו שנרגיש אחרת, אבל זה לא הקטע שלנו״.
הוא עושה פרצוף מבין ואנחנו מניחים בצד את השתיה שלנו ויוצאים. משאירים אותם לבד על הרצפה בסלון. לא נראה שאכפת להם.
אנחנו נכנסים לאוטו ולפני שאני מספיק לומר משהו היא עלי ואנחנו מזדיינים בחניה שלהם. כמו שני דובים במערה. חזק ומהר וחייתי.
אני שומע נקישות על החלון ורואה את הכלב שלהם, עומד על רגליו האחוריות. כפותיו הקדמיות על החלון. מביט בנו.