הגרון

הייתי נחמד מדי לאחרונה

בא לי להיות בן זונה.

ללכת ולדעת שאני משאיר אותך כואבת. להשאיר אותך בוכה.

בא לי שתכתבי עלי פוסט בעוד כמה שנים, על איזו צלקת השארתי בך ואיך איבדת את האמון באנשים. איך השתמשתי בך גופנית ונפשית, כמו סמרטוט.

איך פתחתי כל חור בגוף ובנפש שלך. מתחתי. קרעתי. פירקתי. והלכתי מבלי לטפל.

בא לי לקרוא כמה שאת שונאת אותי, ושיעמוד לי מהמחשבה על הדברים שעשיתי לך. שיקפצו לי לראש תמונות שלך מפורקת. מתנשפת. מלאת גועל עצמי וזורחת מגמירות. 

בא לי שתהיי כתם בעבר שלי. משהו אפל ומביך. משהו כזה שאני לא מספר לאף אחד שאני מאונן על הזכרונות של מה שהיה.