הגרון

המחשב מונח על שולחן האוכל בסלון והיא יושבת מולו.

שיחת זום. עבודה. עשרה משתתפים.

היא לובשת רק חולצה. לא שום דבר אחר.

אני יושב מולה מעבר לשולחן. 

יש לה פלאג רוטט בתחת ואני מחזיק את השלט.

יש לה על השולחן כוס תה.

אני מקשיב לשיחה. היא משתתפת. מדי פעם אני מפעיל את הרטט. 

היא מסתירה את זה מהמשתתפים האחרים עם שיעול או פאוזות קצרות של הפתעה.

אני פתוח מכנסיים מולה ונוגע בעצמי.

היא מסתכלת על המסך. מסתכלת עלי. ושוב למסך.

אני לוקח את כוס התה שלה.

גומר פנימה. יורק פנימה.

היא מסתכלת עלי.

אני מחזיר את הכוס למקומה.

מסמן לה עם הידיים. שתי.

היא מסתכלת. לוקחת. לוגמת. 

אני יכול לראות את הגמירה שלי מחליקה מהכוס לפה שלה. 

ככה, מול המצלמה. מול כולם. בלי למצמץ.

עוד עשרים דקות לשיחה.

עומד לי שוב.