לפני שנה. 16 באוקטובר 2023 בשעה 8:34
הגוף רוצה. המוח רוצה לשכוח. אני כבר חצי שיכור כשהיא מגיעה. אני די בטוח שגם היא.
אנחנו לא מדברים. אין פה מילות נימוס או חיוכים מיותרים.
אנחנו מתפוצצים אחד לתוך השניה. זה לא מרתון. זו ריצה למרחק קצר.
זו הדיפת כדור ברזל עם האגן לתוך השיכחה.
זה מירוץ נגד השעון, להגיע לפורקן לפני האזעקה.
זה שחרור של אלימות וזעם כבוש. זה בכי של הגוף.
זה משהו שאני מרגיש רק בבוקר שאחרי, לבד במיטה.
״כן, היתה כאן מישהי אתמול״, הגוף מזכיר לי בכל תנועה.
הכאב של הגוף מאזן קצת את הכאב של הנפש.
פלאשבקים של מגע ורוק וזרע. פלאשבקים של ריח של סקס ושתן.
אני גומר וברקע החדשות. כל הזמן החדשות.
