לפני 9 חודשים. 16 בפברואר 2024 בשעה 11:10
לנשום.
הזמן עוצר. אני מרגיש כל נשימה. כל פעימת לב.
אני מרגיש את הלחץ בשלפוחית. אני מרגיש את הזיקפה מאיימת לעלות.
אני צריך להרפות.
וזה לא בא.
לנשום.
שקט באוויר. היא נושמת. מחכה. הגוף שלה עירום ומתוח, הפה פעור, השיער מפוזר, סתור.
אין שעון, אבל אני יכול לשמוע את מחוג השניות. קלאק קלאק קלאק.
וזה לא בא.
כל שניה היא נצח. עולם שלם של כישלון.
אני נושם ומחכה.
מנסה להרפות. לשחרר. לתת לזרם לצאת ממני.
היא מסתכלת עלי. חצי מחייכת. חצי לא.
קר.
אני מחזיק לה את הראש.
אני מרגיש טיפה מתקרבת וחוזרת. שריר לא רצוני מתהדק.
חזרה להתחלה. לנשום.
זה לא בא.
חזרה להתחלה. לנשום.
זה יבוא.
חזרה להתחלה. לנשום.
זה יבוא.
