סינמה סיטי, המקום הכי לא אירוטי בעולם. ועוד בחופש.
ילדים רצים בכל מקום. צרחות. ריח של פופקורן ישן וסוכר.
אני והיא נכנסים לסרט וממרחק של כמה צעדים אני רואה את ההיא שבודקת כרטיסים.
היא רואה אותי.
מחייכת. אני מחייך בחזרה.
יש ביננו 25 שנה והזין שלי היה בתוכה כל כך הרבה פעמים שאני בקושי מצליח לעצור את הזקפה שצומחת לי במחשבות.
״לא ידעתי שאת עובדת פה״ [אני רוצה להכניס את הזין שלי לתחת שלך שוב]
״כן, זמנית, עד שתתחיל שנת הלימודים שוב״ [אני יוצאת עם מישהו]
״יופי. סרט טוב?״ [זה לא עצר אותנו בעבר]
״כן. תהנו״ [עכשיו כן].
אנחנו נכנסים ומתיישבים והיא שואלת אותי מי זאת ומאיפה אנחנו מכירים.
״היא חברה של אחיינית שלי״ אני מפליץ מהראש, ״היתה אצלנו הרבה בארוחות״.
״אהה״ היא משחררת את הנושא והחושך יורד והפרסומות והסרט והביתה.
ובראש שלי כל הזמן ההיא, הכרטיסנית, על הגב, על הברכיים, במקלחת, קשורה, מצבטים, זין בתחת, זין בגרון, שתן, שפיך, השפרצות, גוף חלק מתוח, חזה זעיר. אני מזיין אותה בראש שוב ושוב ושוב ושוב. גם כשאני מזיין את ההיא. אני משחרר את החיה שבי כשאני מזיין אותה, בדמיון, אבל ככה זה היה גם במציאות. חיבור. התאמה. בלי קשר לכל העולם שמחוץ למיטה.
ואני מתחרמן מהמחשבה של לשלוח לה הודעה, אבל לא עושה את זה.
כשהיא תרצה, היא תבוא.
היא תמיד באה.
