התינוק שונ״ץ בחדר השני. הפטמות שלה רגישות וכואבות מההנקה. היא נראית עייפה. מוזנחת. השיער שלה אסוף בגומיה. הבית מבולגן.
״שים לי יד על הפה״ היא אומרת, ״שלא אעיר אותו. ובלי מכות חזקות - שלא יהיה רעש״.
אני שם לה יד על הפה והאף, עוצר לה את הנשימה עד שאני מרגיש שהיא מנסה להתנער. אני משחרר.
אנחנו עומדים במטבח, הכי רחוק שאפשר מהתינוק הישן, והזין שלי בתוכה. מתחתנו יש מגבת כלים קטנה להשפרצות שלה.
אנחנו מכירים. מפעם. מעכשיו. אנחנו מכירים ממדי פעם.
אני מזיין אותה חזק ומהר בעמידה, עם מכנסיים מופשלים. היא גונחת לתוך כף היד שלי שמחזיקה לה את הפה. מדי פעם אני מושך את הראש שלה ויורק לה בפה או על הפנים. מדי פעם היא מושכת את עצמה ומשפריצה, הנעליים שלי נרטבות מנתזים.
הרגליים שלה רועדות כשהיא גומרת. הברכיים שלה מתקפלות. היא קורסת.
אין סיכוי שאגמור. לא איתה. אני רחוק והיא גמורה. אני מושך את המכנסיים למעלה.
״בוא, נו״ היא אומרת, ״אני...״.
״זה בסדר״ אני עוצר אותה, ״הייתי מציע לטפל בעצמי ושתסתכלי, אבל נראה לי שתירדמי לפני שאגמור״ אני צוחק.
״אני גמורה״ היא אומרת, ״היה כיף״
״תנוחי״ אני אומר, ״אני זוכר איך זה עם תינוקות״. היא נשכבת על הספה כמו שהיא, בלי מכנסיים או תחתונים. עם רגליים רטובות מהשפרצות. אני די בטוח שהיא נרדמה עוד לפני שיצאתי. התינוק לא התעורר.
אני הולך הביתה ברגל, מנסה לחשוב אם יש מישהי. אין מישהי. אני מגיע הביתה ועושה ביד במקלחת. משתין ומדמיין אותה שם.
