יש רק שתי אפשרויות, ושתיהן מובילות לאותו המקום.
אין כאן טריק או שפן בכובע.
אל תשברי על זה את הראש.
או שמשהו בך מדליק אותי - ואז אני מזיין אותך הכי חזק, אגרסיבי ומלוכלך שאני יכול.
או שאני שונא את עצמי על זה שאני נוגע בכך, ואני מוציא עלייך את כל הכעס הזה - ואז אני מזיין אותך הכי חזק, אגרסיבי ומלוכלך שאני יכול.
את כנראה אף פעם לא תדעי אם זה זה או זה. וזה גם לא משנה. התוצאה זהה. באמת.
זה לא משנה מה המניע שלי. לא באמת. לא לך או לי.
בסוף את תמצאי את עצמך באותו המקום על אותן הברכיים עם אותו הזין בפה או בתחת. עם אותן אצבעות שיחפרו בך ויכאיבו לך. עם אותו רוק או שתן שירטיב לך את הפנים והגוף. עם אותו טעם של זרע בפה. עם אותה תחושה של עלבון וריגוש.
ויהיה פורקן. זה קל. לי ולך. יהיה פורקן. זה ענין טכני. הזרע הוא אותו זרע. הרוק אותו רוק.
אבל זה לא יבוא לי בלילה בחלומות. בטח עוד אעשה ביד עוד פעם לפני שאלך לישון. פורקן זה בקטנה.
כי פורקן הוא נקודתי ולא מספיק.
פורקן אינו סיפוק.
וסיפוק לא יהיה פה.
לא לי לפחות.
לא איתך.