היתה לה תקופה חילונית פרועה של כמה שנים, שאחריה בא משבר והתכנסות וחזרה הביתה למשפחה בארה״ב, שהובילה לזוגיות וחזרה לחיק הדת ועליה מחודשת לארץ, לאיזו שכונה/התנחלות באיזור ירושלים. באינסטגרם היא נראית מאושרת. היא העלתה הרבה במשקל והולכת עם שמלות ארוכות וכיסוי ראש או פאה. דוחפת עגלה. רודפת אחרי ילדים.
בורגנות דתית מקומית. היא בבית. בעלה עובד.
מתחת לשמלה, על הצלעות בצד ימין, יש קעקוע שמייצג את התקיפה המינית שעברה כילדה. על הירך הפנימית יש צלקת ולידה מקועקעת מילה בשפה שאני לא מכיר והיא מעולם לא הסבירה לי מה כתוב שם. לא שאלתי המון. לא נפגשנו המון. על הראש, מתחת לשיער שבעבר היא היתה מגלחת, יש קעקוע של עקרב שכיסיתי פעם בזרע בכוונה.
היום אני יודע לומר שהיא היתה אז בעוד סבב של הרס עצמי. קוברת את עצמה באלכוהול, סמים וגברים שהשתמשו בה כמו חפץ. גם אני. לא ידעתי את זה אז. או ידעתי ולא הבנתי או לא רציתי להבין. יש מלא כאלה כמוה וכמוני כאן באתר. לא תמיד אנחנו רוצים לדעת או לחלוק. כל אחד נמצא במקום אחר בסבב שלו עם כל ההתנסות והחורבן.
הייתי אז בקשר עם מישהי אחרת והזדיינתי איתה מהצד. הייתי חותך מהעבודה ״לאכול צהריים עם חבר״ והיינו לוקחים חדר באיזו מלונית זולה ועושים את הסקס הכי מטונף שידענו לעשות. כוס. תחת. זין. פה. זרע. שתן. כאב. דם. השפלות. היתה שם איזו חתירה עיקשת להגיע לתחתית.
באינסטגרם אי אפשר לנחש שהיא היתה כזאת. אני עדיין יכול לדמיין אותה רטובה ומטונפת על הברכיים עם פה פתוח, חצי צוחקת, חצי גונחת. עפה ומתרסקת. אני עדיין זוכר אותה ככה, אבל זה דועך. נשארת רק ההיא עם הפאה והמשקל העודף.
מתישהו זה נגמר. כל אחד הלך לכיוון שלו. כל אחד מצא את הדרך שלו החוצה מהבור. כל אחד מצא תשובה.
כל אחד והתשובה שלו.