כשהכל התפוצץ צללתי לתוך מערבולת של גועל. שחררתי את כל המעצורים, נכנסתי לכל האפליקציות. כל האתרים. כתבתי. פלירטטתי. יזמתי. הזמנתי. רציתי לשכוח. הייתי צריך לשכוח. אז אישה אחת. ואז עוד אחת. ואז עוד. שלוש נשים שונות בשבוע. ארבע. חמש. וזה נמשך שבועות. לפעמים אחת בשבוע. לפעמים שתיים ביום. אחת בבוקר. אחת בערב. כמו נרקומן שצריך מנה להתעורר ומנה לשינה. למה ״כמו״?. נרקומן של שיכחה דרך הזין.
עוד אחת ועוד
אחת ועוד
אחת.
שמנות. רזות. צעירות. מבוגרות. יפות. פחות יפות. בדס״מ. וניל. סקס טוב. סקס גרוע. הכל ביחד בערימה אחת מבולגנת של ״תזכירי לי איך קוראים לך ואיפה היכרנו בדיוק?
רק לא לחשוב ולא להרגיש. לא צריך לישון. חוטף לאכול משהו בעמידה במטבח בהפסקות. שותה יין ישר מהבקבוק. מתקלח בבית. שוטף את הזין בכיור בחוץ. ולא צריך הרבה מאמץ. זה לא קשה. אני לא איזה מישהו שמסובבים אחריו את הראש. בסה״כ אני לא הכי צעיר (שמור סביר), עם קצת עודף משקל ויותר מדי שיער (איפה שצריך ואיפה שלא צריך). ועדיין לא צריך יותר מדי. קצת ביטחון עצמי. רק לדעת לדבר. לעשות את עצמי מקשיב. להיות ישיר וכן. לחייך. לצחוק. לצטט מקורות. לשלוח לינקים. להיות כן. לומר בבירור - כן, אני פה רק בשביל לדחוף את הזין שלי לתוכך, אבל בנימוס.
לא הזין, האמירה. תמיד מנומס. חצי מחוייך. חוץ מאשר במיטה.
ולדחוף את הזין. לדחוף את הזין. לדחוף את הזין לכל חור. לגמור עוד חפיסת קונדומים. ועוד אחת. לזיין בכוס. בתחת. בפה. להשתין. לדחוף לשון לכל חור. לפתוח כל חור. למצוא נחמה בכל לשון והשימושים שלה. לעבוד בזה בלי הפסקה. למצוא. להצליח. לזיין. לגמור. לעוף.
כך זה היה. שבועות.
שבועות.
כשהכל התפוצץ.
ואז זה עבר.
בום.