אני נכנס אליה לדירה מזיע ונרגע לדקה מהמזגן. היא מובילה אותי לחדר השינה וסוגרת את הדלת. משהו לא נראה לי טוב. בחדר חם. אין בו מזגן. אני שואל והיא מתעקשת להחזיק את הדלת סגורה. היא לא רוצה שישמעו. גם לא לדבר על סקס או שום דבר. שקט. היא נשכבת על המיטה ומתפשטת. מחכה לי. אני מוריד חולצה והיא קמה לרגע לוודא שהדלת סגורה. כשהיא חוזרת היא מרימה בקבוק זכוכית מהרצפה ולוקחת שלוק. אני מסתכל. זה בקבוק וודקה. אני מסתכל עליה. חם. השעה עשר וחצי בבוקר. חם. וודקה. מסתכלת עלי.
התחשק לי קצת בבוקר, היא אומרת בשקט ואני מריח את האלכוהול. הכל פתאום נראה לי עלוב ומוזנח. בגדים על הרצפה. בגדים על הארון. עומס של חפצים בחדר האמבטיה. האודם האדום חזק שהיא מתעקשת למרוח. הרזון. שום דבר לא נראה לי טוב.
״אני חושב שאני אוותר״, אני אומר, ״אני לא במוד הנכון״ אני מוסיף, לוקח על עצמי את האחריות לביטול, כאילו שאכפת לי מה היא חושבת.
״כולה התחשק לי דרינק, לסדר את הראש״ היא אומרת ואני תוהה כמה זה דרינק. כמה זה בוקר. כמה בקרים זה ככה. כמה לילות. כמה גברים.
״אולי בפעם אחרת״ אני אומר, ״אמרתי לך שאני גם ככה קצר בזמן״.
היא נשכבת לאחור. אני פותח את הדלת לסלון הממוזג. משב אוויר קר.
אני פותח את הדלת לחדר המדרגות. חם. אני מזיע. אני הולך לאוטו ונוסע.