אנחנו מדברים ואני מבין מהשיחה שכבר נפגשנו פעם והיה גרוע, אז אני אומר לה שזה לא ילך כי כבר נפגשנו פעם והיה גרוע. אני מסביר לה מי אני ומזכיר לה מתי נפגשנו ואיפה. אני זוכר הכל. והיא זוכרת הכל והיא מאשרת שהיה גרוע. והיא שואלת אם ננסה שוב ואני מזכיר לה את הציטוט הזה שמיוחס לאיינשטיין אבל אינו שלו, על אי-שפיות ותוצאות שונות. והיא מסכימה ואנחנו חותכים את השיחה וחותכים הפסדים. חצי שעה הלכה על זה ועכשיו it's back to square one. כמו דג חכאי, לחכות בסבלנות עד שיעבור הטרף הנכון. סבלנות יש לי. גם לאכול טריפה כבר יצא לי. והלילה לא יהיה לא זה ולא זה. אני סוגר את המחשב והולך לישון. מתעורר באמצע הלילה ועושה ביד במיטה כמו ספינה טרופה, כמו לויתן על החוף, מחכה לשלווה שתגיע ותחזיר אותי לישון. אבל לא. ביום שאחרי, אנחנו קובעים מפגש זריז, אני והיא, לא ההיא, אחת אחרת, ואני קופץ אליה מהעבודה ומזיין כמו רובוט. עושה את התנועות אבל הראש לא מתחבר. מסובב לכאן ומסובב לשם. מכניס לכאן ומכניס לשם. כואב לה. לא כואב לה. היא כלי. אני מכונה. צעקות וזיעה. גמירה. התנשפות. מקלחת קרה. ריח סבון זר. מגבת קשה. אני נכנס ומפעיל מזגן. נשכב על הספה, שם בטלוויזיה משחק כדורגל מלפני כמה ימים, וחושב על צלילה במים נקיים. ונרדם כמו ספינה טרופה, כמו לויתן על החוף.