לפני 4 שנים. 8 בדצמבר 2019 בשעה 21:24
"זה חפירות, הכל טוב, עזבי", הוא כותב.
היא מגיבה, "עזבתי".
אחרי חצי שעה שהוא לא מגיב, היא תמהר, לצטט
את אמרתה האחרונה ולהוסיף, "את החפירות".
הוא ישלח לה חיוך סמוק.
"אינטליגנציה רגשית של המילה הכתובה", היא תכתוב.
אם רק היינו מבינים...
"מדוייקת כהרגלך", תגובתו.
והיא תישאר עם התחושה, איך מבין השורות הוא לא קורא אותה.
איך אחרי כל כך הרבה שורות הוא לא מרגיש את התשוקה להתמסר.
ונילי, ללא ספק ונילי.
